חלוקת האומה הישראלית לשתי ממלכות, ומלחמות האחים ביניהן (דברי הימים ב, יג), היו אחת הטראומות ההיסטוריות הקשות בתולדות ישראל. ירבעם בן נבט ידוע לשמצה כמנהיג שפילג את העם בצורה הקשה ביותר, מנע מבני השבטים שבמלכות ישראל לעלות למקדש בירושלים, ובנה במות לעבודה זרה. חז"ל דרשו את שמו ירבעם – שגרם לריב בעם, ואת שם אמו האלמנה צרועה – שהביא לצרעת בעם. כלומר ללשון הרע ושנאת אחים בעם. התוצאות הקשות של הפילוג היו, שבהמשך ההיסטוריה נעלמו שבטי מלכות ישראל לאחר שהוגלו.
ההחלטה האלוהית על חלוקת הממלכה והבחירה בירבעם למלך על עשרת השבטים מעוררת תמיהה קשה. בספר מלכים (פרק יא) מסופר על פגישתו של הנביא אחיה השילוני עם ירבעם בשדה. בפגישה זו מבשר לו הנביא על חלוקת הממלכה ואומר שזה עונש על כך שישראל עבדו עבודה זרה בתקופת שלמה. אבל הרי העם חטא בעבודה זרה פעמים רבות, ונענש בדרך כלל בכך שאלוהים עזב אותם לחסדי האומות הרשעות שסביבם. אם כך, מה מיוחד בסיום מלכות שלמה שמזמין את עונש החלוקה, וכן מה הטעם והמשמעות של עונש זה?
נשמע מדברי הנבואה של אחיה השילוני שירבעם היה בעל פוטנציאל להיות מלך טוב ההולך בדרכי השם. חז"ל אמרו שהוא נמנה בין שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא. היה ניתן לחשוב שבהמשך לקביעה זו, שחז"ל יתייחסו אליו כאל רשע גמור, אך למרבית ההפתעה הם מציירים אותו כתלמיד חכם ובמעלה גבוהה בראשית דרכו. כתוב במסכת סנהדרין: "וימצא אתו (את ירבעם) אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה (גלימה) חדשה ושניהם לבדם בשדה" (מלכים א' יא, כט) מאי "בשלמה חדשה"? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה אז שום דופי. דבר אחר: "שלמה חדשה" — שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם" (סנהדרין, קב, א).
ולפני כן כתוב: " אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה על חטאיו. ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו (את שלמה המלך) ברבים וביישו. שנאמר: "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו" (השלים וסגר את כל חומות ירושלים) (מלכים א' יא, כז) אמר לו ירבעם לשלמה: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא (לגבות מיסים) עבור בת פרעה!" (סנהדרין, קא, ב). על פי מדרש זה, נראה שהייתה כוונתו של ירבעם טובה, אלא שהוא נסחף והתלהם ובייש את שלמה ברבים.
אם כך האם נכון יהיה להניח שהמוטיבציה של ירבעם הייתה אך ורק תאוות השלטון? האם הוא פשוט רק ניצל את התמרמרות העם על עול המיסים הכבד של רחבעם, כדי לשלוט לפחות על השבטים הרחוקים ממוקדי השלטון, שבטים שהייתה לשבטי יוסף החזקים, יותר השפעה עליהם?
נראה לי שהייתה לירבעם אידאולוגיה כלשהי, שחלקים גדולים בעם היו בשלים לקלוט אותה, ואידאולוגיה זו הייתה המוטיבציה שלו למרד.
ככול שנמשכה מלכותו של שלמה המלך, ניכרה יותר השפעת העמים על תרבות ישראל. השפעה זו מזכרת בנבואת אחיה, שאינו מסתפק בציון העובדה שישראל עבדו עבודה זרה, אלא מפרט איזה אלים עבדו ולאיזה עמים היו שייכים. גם השפעת נשי שלמה שהיטו אותו ואת העם לעת זקנתו מזכרת בכתוב, וגם תרבות השפע החומרי שהתפשטה בירושלים ובאזורי יהודה נשקפים מכתובים. תרבות השפע הראוותנית של חצר המלוכה, שניכר מהכתוב שכללה גם הרבה אירוח של נציגי עמים, ודאי עלתה כסף רב. כסף זה כוסה על ידי העלאת המיסים על העם.
אפשר אולי להבין מהמדרשים שירבעם ייצג השקפות דתיות לאומניות שדעתם כלל לא הייתה נוחה מהשפעות זרות אלו, ומתרבות השפע הראוותנית של חצר שלמה. נראה לי שדברי המדרש המתארים את ביקורתו על שלמה " דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם (שמת שערים עם גובי מיסים) כדי לעשות אנגריא (לגבות מיסים) עבור בת פרעה!" משקפים עמדות אלו.
רוח האומה בתקופת מלכות דוד, הייתה רחוקה מרוח תרבות השפע והשפעות העמים שבתקופת מלכות שלמה. בתקופת מלכותו של דוד הייתה הרבה פשטות גם בחצר המלכות, והמלחמות לייצוב הממלכה הביאו רוח לאומית אחדותית בעם. דוגמא לרוח זו אפשר לראות אצל "אוריה החיתי" שמסרב לישון בביתו כשחבריו למלחמה בחזית. גם רוח האמונה התמימה שמבטאים התהילים של דוד, שונה לגמרי מרוח כתבי שלמה המלך.
ירבעם נטה אולי הרבה יותר למנטליות הדתית התמימה. על פי המקובלים מנטליות זו שאולי נתן למצוא בדמותו של ירבעם מתאימה למנטליות של משיח בן יוסף. באותה גמרא סנהדרין יש מדרש שאפשר להבינו כרמז לכך שהיה בירבעם בתחילתו משהו מרוח משיח בן יוסף. המדרש מספר: " אמר ר' אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו כלומר, ששלח נביאים והפציר בו, ואמר לו: חזור בך, ואז אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי יהיה בראש? אמר לו ה': בן ישי ילך בראש. אמר ירבעם אם כך, אין אני רוצה, שמפני גאוותו לא רצה לחזור בו" (תרגום שטיינזלץ לסנהדרין, קב, א). המדרש מבטא פה את התפישה שתקופת משיח בן יוסף אמנם קודמת, אבל היא רק הכנה לתקופת משיח בן דוד. מנטליות זו של המשיח קרובה לחזונו האוטופי שלא מומש של שלמה המלך. שלמה שאף שכל העמים יכירו במלכות השם ויעלו למקדש בירושלים.
אם לעתיד לבא לא יסכימו משפיעי העם לתת מקום לשלטון המנטליות של בן דוד, כירבעם על פי המדרש, הרי יצטרכו על פי מדרש אחר למות במלחמה, כלומר שהשפעתם תתפורר. מצב זה אינו טוב כי גם למנטליות שלהם יש מקום, לכן משיח בן דוד יתפלל שיקומו לתחיה.
מכיוון שמוטיבציית המרד של ירבעם בתחילתה, לא הייתה מתוך רשעות ותאוות שלטון, הנביא אחיה השילוני אינו מוכיח אותו על רצונו למרוד כנגד רחבעם שלא הצטיין במידות טובות וביראת אלוהים.
בדברי הנביא לירבעם נאמר שפילוג הממלכה הוא עונש לבית דוד, אך עדיין לא ברור לי מספיק האם רק את בית דוד האלוהים העניש? הרי הפילוג גרם צרות רבות לכול ישראל.
מהכתוב במלכים (יב, טו), נראה שכבר בסוף ימיו של שלמה המלך הייתה תסיסה והתמרמרות רבה בעיקר בשבטי יוסף. המצב היה כה בעייתי עד שרחבעם בן שלמה הלך לשכם כדי להמליך עצמו, ולא עשה זאת בירושלים, כי בשכם התאסף רוב העם שלא הסכים לעלות לירושלים. מסופר שהשבטים קראו לירבעם שברח מפני שלמה למצרים (תחילת פרק יב). נראה שהיה קשר מתמשך עם ירבעם כאופציה להחלפת השלטון, והשבטים לא רואים כמובן מאליו שיקבלו עליהם את המשך שלטון בית דוד.
מסופר שם, שרחבעם בן שלמה לא שמע לעצת הזקנים לרצות את העם ולהרגיע את התמרמרותם, אלא דווקא דיבר אליהם קשות, וכתוב: " וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם: כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט " (יב, טו). כלומר שהיה זה בהשפעה אלוהית כדי שיתקיים העונש על בית דוד, ובעצם על העם כולו. העובדה שבתקופת שלמה, שהייתה אמורה להיות תקופת השיא של האומה, גם בה חלה התדרדרות רבה ברוח העם שחטא בעבודה זרה, היא בעיתית מאוד. הרי לאיזה כוונים יטה העם בהמשך, כאשר יהיו מלכים במעלה נמוכה בהרבה מדוד ושלמה, וגם רוח ההתלהבות של עיצוב הממלכה והקמת המקדש תדעך? במצב זה, אולי בדומה להחלטה האלוהית להפריד את האנושות לעמים במגדל בבל, רצה האלוהים להפריד את העם כדי שלא יתרכז כולו סביב מלכות חוטאת. ואולי אפשר לחשוב, שאם ירבעם לא היה חוטא ושבטי ישראל שבהנהגתו היו עובדים את השם, היה הדבר מביא את מלכי בית דוד לתשובה ותיקון. במקרה כזה יתכן שבהמשך היו שתי הממלכות מתאחדות תחת מלכות בית דוד מתוקנת.
על הקמת שני עגלי הזהב בבית אל ובדן כותב הרב אברבנאל, שיהיה זה מרחיק לכת להבין את הכתוב כאילו הקמתם נועדה מראש לעבודה זרה. לדעתו נועדו העגלים לסמן את מלכות שבטי יוסף שדמות השור הייתה הסמל שלהם, כפי שכתוב בברכת משה לשבטים.
גם את חטא העגל במדבר ניתן להבין כביטוי לרצון של שבטי יוסף להנהיג את העם (ראה מאמר על פרשת כי תשא). על פי המדרש שרש"י מביא בפירושו, העגל נוצר כאשר אותה דמות מיתולוגית, מיכה משבט אפרים, זרק את הלוח שעליו היה כתוב עלה שור לתוך הזהב הנוזל. אותו לוח נזכר במדרש אחר, המספר שמשה זרק אותו לנילוס כדי להעלות את ארונו של יוסף. מעניין לראות שאותו לוח שיצר את שור הזהב שנהפך לסמל לחטא עבודה זרה של העם, נוצר כדי להעלות את ארון המתים של יוסף, שנזרק לנילוס, דווקא כדי שלא יהפכו אותו לעבודה זרה מצרית. זוהי דוגמא למושג "נבל ברשות התורה". כלומר הלוקח כלי או טיעונים ערכיים שנועדו לטובה, ומשתמש בהם למטרה רעה.
הגמרא בסנהדרין (קא, ב) דורשת את שמו של אביו של ירבעם – נבט וכותבת: " תנא [שנה] החכם: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי, ושמותיו נדרשים כך: "נבט" — שניבט ולא ראה, שחשב שהוא עצמו יגיע לגדולה ובאמת זכה לגדולה רק בנו. "מיכה" — משום שנתמכמך (נמעך) בתוך בנין ערי המסכנות של פרעה והוצא משם בדרך נס (שטינזלץ)". וזהו אותו מיכה עליו כתוב בספר שופטים (פרק יז) שהקים את פסל מיכה ושעל פי המדרש יצר את עגל הזהב במדבר. אותו פסל מיכה נלקח בכוח על ידי הלוחמים של שבט דן שכבשו את העיר ליש בצפון וקראו שמה דן. הם הקימו בה ישוב לשבט דן והקימו בו מרכז פולחני סביב פסל מיכה. ההקבלה של נבט לשבע בן בכרי שהיה משבט בנימין, קשורה למתח ההיסטורי שהוביל למלחמות אחים, בין צאצאי רחל לצאצאי לאה, בין יהודה ליוסף, ובין בית שאול לבית דוד. לסיכום, גם אם בתחילה לא היה ירבעם רשע, אחת מהבעיות של בעלי האידאולוגיות הדתיות הסגורות, היא שאינם רואים את המציאות המורכבת, ומציירים אותה כשחור לבן. הסתכלות זו כאשר מוסיפים אליה מבנה שמקדש את הרגש, עלולה לגלוש לאופנים שונים של עבודה זרה. אם מוסיפים על כך גם תחושות תסכול, קיפוח וקשיי ילדות כפי שאולי היו לירבעם, עלול האדם לבטא התנהגות כוחנית שפוסלת כל אפשרות של תפישות שונות משלו. מנטליות זו גם מקשה על הרהורי תשובה, כי הרי אני תמיד צודק. נראה שאפשר לראות אצל ירבעם את הבעיות האלה שהובילו בסופו של דבר לאסון כבד לאומה הישראלית.
