– לעילוי נשמת אחי עמית
לעילוי נשמת אחי עמית שהיה עמית לכל אדם שהכיר, ונפטר בפרשת השבוע של אברהם אבינו גדול העמיתים. שהרמב"ם מכנה אותו עמודו של עולם והיה מתייחס לכל אדם בגובה העיניים ומתרחק מכל יחס כוחני לזולת.
בפרשת סדום וגם בעקדה מתגלה אברהם כעמית. בנבואת אברהם על חורבן סדום, אברהם ניצב זקוף מול השם יתברך ודואג לגורל אנשי סדום. אך האם דאגתו לסדום הייתה רק בגלל לוט או רק בגלל עיקרון מוסרי כללי?
מקובל עלינו שנביא מקבל את נבואתו על נושא שמטריד אותו מאוד, ונבואת אזהרה באה כדי לאפשר תשובה ושינוי הגזרה. אז למה מצב סדום כל כך העסיק את אברהם? צריך לזכור שאברהם ותלמידיו הצילו חלק מתושבי סדום מהשבי, וליוו אותם מדן ועד אזור ירושלים. אז ודאי שהמסע של השבויים לקח כמה ימים. אברהם כדרכו, ודאי ניסה במהלך המסע, לקרב את השבויים לדרך האמת המוסרית, כיאה לאיש חסד שלא התנשא עליהם וראה בהם עמיתים.
חז"ל באו בטענה לאברהם על כך שהחזיר את השבויים למלך סדום. אבל אברהם על פי ערכיו לא יכול היה לצרף בכפיה אנשים למחנהו ולנתקם מהמשפחה המורחבת והקהילה שלהם. מי שהצטרף למחנה אברהם, הצטרף מתוך בחירה להיות מתלמידיו.
פשר אולי להניח, שאברהם שראה את התדרדרותם המוסרית של אנשי סדום במשך השנים, התייסר על כך וראה את עצמו אחראי במידת מה למצבם. הדיון שלו מול האלוהים הסתמך על תקוותו שאולי הזרעים שנזרעו באותו מסע מדן, יאפשרו תשובה, ואולי גם תלה תקוות בהשפעתו של לוט על התושבים.
מעסיקה אותי השאלה האם אברהם היה עומד מנגד ורק מסתפק בתפילה על הצלת אנשי סדום? נראה לי יותר סביר וגם מלמד לוויכוח של ימנו, שהוא שלח שניים מתלמידיו הכריזמאטיים, שהכירו אנשים בסדום, להזהירם ולדבר על ליבם, ואולי אלו היו שני המלאכים – השליחים של אברהם שהגיעו לסדום. נראה לי שכך היה אברהם שראה באנשי סדום עמיתים נוהג. אם הם אכן היו מלאכים רוחניים בגוף אדם, דבר שהרמב"ם תוקף בחריפות, האם היה צריך לוט לדאוג להם.
נראה לי יותר סביר וגם מלמד לוויכוח של ימנו, שהוא שלח שניים מתלמידיו הכריזמאטיים, שהכירו אנשים בסדום, להזהירם ולדבר על ליבם, ואולי אלו היו שני המלאכים – השליחים של אברהם שהגיעו לסדום. נראה לי שכך היה אברהם שראה באנשי סדום עמיתים נוהג. אם הם אכן היו מלאכים רוחניים בגוף אדם, דבר שהרמב"ם תוקף בחריפות, האם היה צריך לוט לדאוג להם.
כידוע הרמב"ם רואה את כל פגישת שלושת האנשים עם אברהם כמראה נבואה הממשיך וכולל כמובן גם את הנבואה על פורענות סדום. אבל לא ברור מדברי הרמב"ם במורה נבוכים מתי מסתיים מראה הנבואה של אברהם. הרב אברבנאל בפירושו למורה נבוכים, אומר שמראה הנבואה כולל את פגישת המלאכים עם לוט וכל האירועים בסדום כולל השכמתו של אברהם בבוקר והשקפתו על חורבן סדום. ר' אברהם בן הרמב"ם במספיק לעבודת השם, אומר שהאירועים בסדום וכל הפגישה עם המלאכים היו במראה הנבואה של לוט. כלומר שלדעתו חזון הנבואה של אברהם מסתיים אחרי הוויכוח של אברהם עם האלוהים כאשר אברהם חוזר למקומו. נראה לי שאפשר לתאר את האירועים בסדום על הפשט כפי שתיארתי שמדובר בשליחים ששלח אברהם.
גם בעקדה אברהם מתגלה כעמית. יש תיאור של חז"ל שאברהם בעל מנטליות החסד, שם לב שבנו אהובו יצחק במנטליות הדין שלו, מנוגד לו בהדגשותיו בדרך עבודת האלוהים. אברהם במנטליות של הוא איש של חכמה ואוהב השם הגדול. הוא מאמין גדול בטובו של האדם, ודוגל באחריות האדם לעיצוב גורלו ואינו סומך על ניסים ועל השגחה גלויה. אברהם בעבודת המידות שלו הופך את הרע לטוב. יצחק באישיותו ממש מנוגד לו. יצחק מבליט בעיקר את מידת היראה כלפי האלוהים. הוא רואה את גורל האדם כשכר ועונש גלוי ומידי. הוא גם סובר שבלי חוקים דתיים ברורים האדם לא ישתנה. יצחק בעבודת המידות שלו נוטה לסגפנות ולחזק את השליטה ביצר הרע. אברהם חושש מאוד לכוון זה בהנהגת ממשיכו שנראה לו מוטעה, ולמרות אהבתם שורר מתח ביניהם. אברהם דואג שבמהלך הדורות העם יתרחק מאהבת האלוהים ויפתח סממנים מעכבי התפתחות שיש להם דמיון מה לבעיות שבמיתולוגיה האלילית. בתהליך העקדה, אברהם לומד להכיר בצורך של המנטליות של יצחק אבי חוקי הדת, כגלגל נוסף הכרחי במרכבה. הוא מבין שמנטליות החסד לבדה לא תצליח לבנות עם שלאורך ההיסטוריה ילך בדרך השם. אברהם ויצחק שניהם עברו שינוי. הם יורדים מההר כעמיתים בדרך להקמת עם שייעודו הוא לקרוא בשם השם באנושות.
אסיים בדבריו של הרב קוק בפירושו למדרשי האגדה שבמסכת ברכות: אמר בר קפרא כול הקורא לאברהם אברם עובר בעשה – צריך להשריש שתכלית המטרה הלאומית של ישראל אינה חוזקנו לעצמנו וכבישת עמים, דברים שכל העמים משתוקקים להם מרוב אהבת עצמם, כי אם להביא ברכה ושלמות לעולם כולו. ומכיוון שסוף מעשה במחשבה תחילה, צריך (להבהיר לעצמנו) כבר בתחילת בניין האומה, שתקומתנו הלאומית היא לשם תקנת ואהבת המין האנושי כולו“.
שנזכה כולנו להתחזק במידתו של אברהם אבינו לראות את הזולת כעמית.
שבת שלום
