בעיית הפירוד והקרעים בעם אינה חדשה. ואין הכוונה רק לקרעים ההיסטוריים הידועים, אלא לקרע בעם שכבר בראשית התקומה בארצנו, הדאיג מאוד בזמנו את הרב קוק. הוא מונה שלוש סיעות עיקריות בעם. שלוש סיעות הנמצאות בעימות קשה, המסכן את התפתחות תקומת ישראל בארצו.
הרב קוק מסביר באורות התחיה סעיף יח, שבכל סיעה יש מאפיינים חשובים לתקומת ישראל בארצו שחסרים בסיעות האחרות. הסיעה הלאומית ציונית יש בה את החזון והכוחות ההכרחיים לבניית עם ששב לארצו אחרי גלות ארוכה. יש בסיעה זאת את הכישרון המעשי, את עוז הרוח ונכונות להקרבת הנפש על ביטחון העם. יש בהם אנשי רוח ומעצבי חזון השואפים לבנות מדינה על בסיס ערכי מוסרי נעלה שמבטאים עצמם בסגנון מובן לכל.
כותב הרמב"ם במורה נבוכים, שמנהיגים הפועלים בתקופות היסטוריות מאתגרות, מקבלים לעיתים שפע אלוהי, העוזר להם בהכרעותיהם. אם כך, יתכן וגם מנהיגי אותה סיעה זכו לקלוט שפע אלוהי גם ללא ידיעתם, וזה למרות שחלקם מרדו בעולם הדתי. קליטה זו של השפע האלוהי, אפשרה להם להתמודד באומץ וביצירתיות עם האתגרים שהחידוש ההיסטורי הנדיר, של שיבת עם ישראל לארצו, הציבה לפניהם.
הסיעה האורתודוכסית נושאת את מסורת הדורות וערכיה המעוגנים בתורת משה, השואפים אל הקודש. סיעה זו משמרת את התכנים, העקרונות והערכים שהתקבלו בנבואה וברוח הקודש, והם רוח האומה היהודית. רוח יהודית זו היא ששימרה את עמנו לאורך הדורות. רוח זו נמצאת אצל גדולי הדור, גם אם בפועל יש קלקולים רבים בהנהגות ובמנטליות של ציבור זה.
הסיעה הליבראלית – היא הנושאת את רוח ההשכלה, האומנות, את ההתמקדות ביחיד, ואת השאיפה האוטופית להתמזג באומות. סיעה זו מחזיקה בערכים מוסריים שהתקבלו במשך הדורות אצל החלקים הטובים שבעמים. הם אינם מקדשים את הלאומיות העברית, ואינם מתבדלים ופוסלים את תרבויות העמים האחרים. מבחינה זו יש במנטליות של סיעה זו הכנה חלקית, אך הכרחית ליעוד היהודי לתיקון האנושות כולה.
וממשיך הרב קוק ואומר: "הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכוחות האלה גם יחד, ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, אשר שלשת הכוחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מלואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן….. כי הקודש, האומה והאדם, ידבקו יחדיו באהבה אצילית ומעשית. יחד יתוועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כישרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו. אז תהיה ההכרה הזאת הולכת ומשתלמת" (אורות התחיה יח)
בהמשך מסכם הרב וכותב: "אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אע"פ שפרוד גמור כהעולה על לב המנתחים באכזריות אי אפשר הוא, והיה לא יהיה. ….והפרוד המדומה חותר הוא תחת יסוד הקדושה כולה, כמעשה עמלק שזנב את הנחשלים, פליטי הענן, "שלח ידיו בשלומיו, חלל בריתו". (אורות התחיה, כ)".
אפשר לראות שהרב אינו מדגיש במאמריו אלו את דברי חז"ל לגבי החומרה של הפילוג בעם ושנאת חינם שגרמו לחורבן בית שני. הוא גם אינו מדגיש את הערך של אחדות, המעצים את החוסן הפנימי, ומאפשר הישרדות טובה יותר של העם. ההדגשות של הרב בדבריו אלו, הם על המציאות שבה כל סיעה חסרה ויש לה אמת חלקית, וחשוב שתיבנה מחלקי האמת והכישרונות של הסיעות האחרות.
כפי שכתב הרב בסוף דבריו, הוא רואה את הרצון והניסיון לפסול כל אחד מהסיעות, כמאמצי עמלק להפריד את הנחשלים מהעם ולזנב בהם. הוא גם מדמה את הניסיון להפריד ולחלק את העם לאותה אימא אכזרית ומתחזה, שבמשפט שלמה הידוע, אמרה לחלק את התינוק החי. לעומתה האם האמתית העדיפה את חיי בנה וצעקה לשלמה המלך, תנו לה אותו רק על תפגעו בשלמות התינוק.
לא צריך להסביר כלל, עד כמה קולעים דבריו של הרב קוק למצבנו היום. בברכה ובשורות טובות רוני
