חג העצמאות

כפי שכותב הרמב"ם (מ'נ, ג, מג), קביעת חגים היא תופעה כלל אנושית שנועדה להרבות קשר של הנאה ושמחה בין בני העם. החגים מבטאים תכנים ומאפיינים, שייחודיים לכל תרבות ותרבות. מכיוון שהרבה תרבויות קדומות היו קשורות לעבודות האדמה, הרי חלק מהתכנים והמועדים של החגים בתרבויות השונות, היו קשורים לזמנים מרכזיים בעבודת האדמה.

הייחוד של חגי ישראל על פי תורת ישראל הוא בכך, שמעבר לחגיגיות והשמחה, הם מבטאים ערכים נעלים המחזקים את תחושת ההתקדשות בצורה המיוחדת לכל חג וחג. כותב הרמב"ם בהקשר למצוות השבת: "הדעות אם לא יהיו להם מעשים שיעמידום ויפרסמום ויתמידום לנצח בהמון (העם), לא יישארו" (מ'נ, ב, לא). כלומר, דעות וערכים נעלים יש צורך להצמיד להם מעשים טכסיים אם רוצים לחנך את העם, ולשמר אותם במהלך הדורות.
 מעשים סמליים אלו חודרים ומעוררים גם את כוחות הרגש והתת מודע, ומשלבים אותם עם החשיבה המפשטת של אותם תכנים נעלים. הבנה זו נכונה לכל המצוות הטכסיות כמו טלית, תפילין. מזוזה, ארבעת המינים, סוכה וכ'ו.
תובנה זו היא גם הבסיס לגישה הפעלתנית בחינוך, בהוראה, ובשיטות התרפיה החדשות, שאינן מסתפקות בהוראה פרונטלית ובדיבורים שכליים בלבד. הרמב"ם כותב בתחילת פרק א בהקדמתו לפרקי אבות "דע כי נפש האדם אחת". הכוונה שהנפש היא אחדותית, למרות הביטויים השונים שלה כמו רגש, שכל, תת מודע, והצד הגופני שבנפש.  כל תהליך של התעלות צריך לרתום את כלל כוחות הנפש כי כל פגם וחוסר איזון יפריע ויעכב.

מידי שנה ושנה תוקפת אותי בושה וצער על התוכן והאווירה שמלווה את יום העצמאות. איך אחרי יום הזיכרון שמלא צער עמוק, אפשר בכלל לעבור לטקס המנגל ההמוני והשטחי. יום שאין בו שום הדגשה ערכית רוחנית הקשורה ליעוד הנשגב של האומה הישראלית? גם הטקסים הממלכתיים שבערב יום העצמאות, הנצפים ברוב המשפחות ממסך הטלוויזיה תוך ישיבה בכורסא, אינם מספקים את הסחורה. האם אפשר להשוות את האווירה בערב יום העצמאות לעומק האווירה של ליל הסדר ברוב משפחות ישראל? נראה שהשנה לאור עומק המשבר שבחברה הישראלית צערי ובושתי אף תגדל. נראה לי שעדיין לא זכינו לעיצוב ראוי של חג העצמאות. עיצוב המתאים לחזון של תורת ישראל שיכול לדבר לכל לב ישראלי. עיצוב בעל תכני התקדשות והתעלות, המבוטאים במעשים טכסיים אצל היחיד והמשפחה.
מאורעות התקופה האחרונה, שהדגישו את הקיטוב העמוק בחברה הישראלית ואת הכוחניות העדרית בין המגזרים השונים, רק מחריפים את הצורך לבירור עמוק של הערכים המשותפים שלנו. גם האסון שקרה לנו, והמלחמה  המתרחשת שנפצו את המיתוס הישראלי, שהיה מבוסס על תחושת עוצמה, מחייב ברור עומק שחייב למצוא ביטוייו בעיצוב שונה בתכלית של חג העצמאות.

ודאי שחג זה מבטא אירוע מרכזי בתולדות עמנו, המעיד על השגחת השם אותנו, והתגשמות הנבואות השונות על סיום הגלות הארוכה ושיבת ציון. הנביא יחזקאל מתנבא ואומרממקום מושבו בבל:
"וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ, לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל: כִּי קֵרְבוּ, לָבוֹא הִנְנִי אֲלֵיכֶם; וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם, וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם.  וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה; וְנֹשְׁבוּ, הֶעָרִים, וְהֶחֳרָבוֹת, תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה, וְרָבוּ וּפָרוּ; וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם, וְהֵיטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וִירֵשׁוּךָ, וְהָיִיתָ לָהֶם, לְנַחֲלָה; וְלֹא-תוֹסִף עוֹד, לְשַׁכְּלָם." (פרק לו)׃ רואים אנו בעיננו כיצד דברי הנבואה האלה התגשמו בחלקם הגדול במשך המאה שעברה. ארץ ישראל שהייתה שוממה ברובה מאות שנים, במשך כמה עשרות שנים התמלאה בישובים, ובשטחי חקלאות.

אך יש יעודים בנבואת יחזקאל שעדיין לא התממשו. למשל: "… כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד-אֶפְרַיִם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת-עֵץ יְהוּדָה, וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד, בְּיָדִי…  וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (פרק לז). רוח שותפות ואחדות זו שתחול עלינו לעשות אותנו לגוי אחד בארץ עדיין רחוקה מאתנו. העזרה האלוהית למהלך כזה, צריכה כפי הנראה בשלות ומוכנות מאתנו, שעדין אין בנו.   

מכיוון שחז"ל השוו את מצב הקרע בעם ושנאת חינם, שלדבריהם היה קשור לחורבן בית שני, לסיבות חורבן בית ראשון – ע"ז, גילוי עריות, ושפיחות דמים, אולי זה תנאי למהלך הבא "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" (פרק לו)

תכנים אלו נראה לי שחשוב היה לבטאם ביום העצמאות באופן כלשהו במסגרת המשפחתית ולא רק על מרקע הטלוויזיה.  נראה לי שחשוב גם להזכיר תכנים ברוח דברי הרמב"ם והרב קוק.
כותב הרמב"ם לגבי הגשמת הנבואות לגאולת ישראל וסיום הגלות:" לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין (לעסוק) בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא.." (הלכות מלכים, יב, ד). נראה לי שכוונתו במושג פנויים לעסוק בתורה, הכוונה לפנויים חומרית ופתוחים נפשית. הרמב"ם הרי אינו מתיר להתפרנס מלימוד תורה, ולכן גם בימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, ואנשים יצטרכו לעבוד לפרנסתם, אלא שהפרנסה תהיה קלה. אפילו בתקופה בה אנו נמצאים, אדם שמסתפק במועט, ומתנהל נכון מבחינה כלכלית, לא יקשה עליו לפנות זמן ללימוד תורה ולעיסוק בתיקון נפשו.

הרב קוק בספרו עין אי”ה על הגמרא בברכות (סעיף קע”ד) מתייחס לדיון בגמרא לגבי שינוי שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה. הוא כותב:          
“(אברם ושרי) מעצם טבעם היו דואגים לקיום הלאומי של אומתם ולהצלחתם […]. אבל בהיות שנתעלו על ידי הרוח הנבואי ודבר השם, נגלה להם כי לא זה הוא עדיין גמר תכלית האושר. האדם השלם אינו די שיצמצם עצמו באושר אומתו, אלא צריך הוא להשתדל להביא תשואה כללית לכל בני האדם אשר על פני האדמה. על כן נעשה אברהם לאב המון גויים, ושרה נעשתה אם לכל העולם כולו, שהוא דבר נעלה ונשגב יותר מהצמצום הלאומי”.

בהמשך הוא כותב: “(גמרא ברכות יג) אמר בר קפרא כול הקורא לאברהם אברם עובר בעשה – צריך להשריש שתכלית המטרה הלאומית של ישראל אינה חוזקנו לעצמנו וכבישת עמים. דברים שכל העמים משתוקקים להם מרוב אהבת עצמם. תכלית המטרה הלאומית הישראלית היא להביא ברכה ושלמות לעולם כולו. ומכיוון שסוף מעשה במחשבה תחילה, צריך (להבהיר לעצמנו) בתחילת בניין האומה, שתקומתנו הלאומית היא לשם תקנת ואהבת המין האנושי כולו“ (סעיף קעה). מבחינה זו מי שקורא לאברהם אברם כאילו מבטל עיקרון נעלה זה ועובר על מצוות עשה.

על הברכה בתחילת פרשת לך לך – “והיה ברכה”, מביא רש”י את המדרש ואומר שאומרים בברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה – אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, וחותמים באברהם – “ברוך אתה ה’ מגן אברהם.” פירוש הדבר שדמותו של אברהם, קשורה במנטליות המיוחדת שלה למנטליות שצריכה להיות חשובה ומרכזית לחידוש האומה בארצה בסיום הגלות. אישיותו, דרכו ותורתו של אברהם אבינו עליו השלום, כוללות את הדגשת האוטונומיה של האדם וקבלת השונה. דמותו כוללת את חיפוש האמת, את המלחמה בשקר, בכוחניות, ברודנות ובכל עיוות מוסרי, מתוך מגמה רחבה לתיקון האנושות כולה. מאפיינים אלו של אברהם אבינו, וכן הזהירות הנחוצה מאוד משנאת חינם הטבועה בנו היסטורית, הינם רלוונטיים במיוחד לתקופתנו. תכנים אלו, בנוסף להתפעלות מהשגחת השם עלינו, ומההודיה לו הקשורים לעצמאותנו, הייתי שמח שיבוטאו בחג העצמאות על ידי טכסים משפחתיים כל שהם.

בברכת חג שמח
רוני
כתובת לתגובות – rony184@walla.com