ישנה מחלוקת מפרשים על השאלה האם האפשרות להכניס את כל מיני בעלי החיים בעולם לתיבה וכן אוכל לשנה שלמה היה נס, או שאפשרי הדבר גם ללא נס. מפרש התורה הר"ן מתווכח על כך עם הרמב"ן שאומר בפירושו שהיה זה נס. הר"ן חולק עליו ומעלה כמה נקודות מעניינות. הוא בוחן את המושג מין בבעלי חיים. הוא אומר שכל מין מורכב מתתי המין שהתפתחו בדרך הטבע, מהזוג הראשוני שנברא בששת ימי הבריאה. בעצם זוהי קביעה די מהפכנית וגלום בה הרעיון האבולוציוני.
הוא מציע שלתיבה נכנסו רק הזוג הראשוני מכל מין, שממנו התפתחו כל תתי המינים, ולכן מספר הזוגות הרבה יותר מצומם ממה שחשב הרמב"ן. דבר נוסף, לדעתו נכנסו לתיבה רק גורים של אותם חיות. דבר זה מצמצם מאוד את גודל הכלובים, וגם את כמות האוכל הנדרש להאכילם. הדבר גם מצמצם את הסכנות מחיות טורפות בוגרות בתוך התיבה, וגם מצמצם את הקושי לכלוא חיות בוגרות שלא יסתגלו להיות בכלובים.
לדעתו שטח הקומה האמצעית מספיק גדול לכל הכלובים, מה גם שהרבה מהכלובים אפשר לבנות בקומות. אהבתי לקרוא את המחשבה המעשית שלו.
לדעתי יש עניין שלא נידון במפרשים והוא הקושי לבנות כלי שיט בגודל כזה בימי קדם.
בהנחה ששתי הקומות התחתונות של התיבה היו עשויות כבית עם דפנות מלבניות ועובי הדופן כ-30 ס"מ ולפי מידות התיבה הכתובות, היא הייתה בנויה על פי הערכה גסה ב-5,000 קוב עץ, שזה כ-4,000 טון עץ, צריך היה כמויות גדולות של גזעי עץ לא מעובדים לבניית התיבה. גם המבנה עצמו של התיבה היה צריך הרבה קורות חיזוק פנימיות, כדי שהקירות לא יקרסו בלחץ המים ואולי הגלים הגבוהים של הצונמי הראשון. עדיף היה לבנותה על הר גבוה כדאי לא להיפגע מגלי הצונמי הראשונים. הבניה ודאי הייתה ליד יער עצי גופר, כדי להקל על השינוע של גזעי עץ ארוכים וכבדים. מצד שני מבצע הבניה שכלל ודאי הרבה עובדים, צריך היה להיות ליד ריכוז אוכלוסייה, כדי לפרסם ברבים את המבול הצפוי.
אם ניקח בחשבון את החישוב שעושה רש"י, שהתיבה הייתה שקועה במים כאחד עשר אמות, אפשר לחשב את משקלה.
בהנחה שאמה היא כחצי מטר, אז נפח התיבה שהיה שקוע במים הוא:
מ' כפול 25 מ' כפול 7.5 מ' שווה 28,125 קוב. כלומר משקל התיבה המלאה בחיות, אוכל ומים לשנה היה כ 28 אלף טון.
רואים שמשקל התיבה היה יחסית זניח למשקל התחולה של התיבה שהיה כ 24,000 טון. במשקל תחולה זה נראה לי שאפשר להכניס הרבה חיות ואוכל. אם מרבית מי המבול היו מים ראויים לשתייה אז לאחר 40 יום כבר אפשר היה להשתמש במי המבול לשתייה.
בכל מקרה אפשר לראות שנוח היה מוכשר בבניה וניהול עובדים לא מעטים, כדי להוציא לפועל את המבצע ההנדסי המורכב הזה שוודאי היה גם כרוך בהרבה כסף. נראה לי שלאורך זמן של כמה עשרות שנים, המבצע היה אפשרי בסיעתה דשמיא גם ללא נס על טבעי. אם מצמצמים את מקום המבול לאזור בהם מתרחשים כל מאורעות התורה, הרי לאסוף את כמות החיות שגדלות באזור גם כן אפשרי היה ללא נס. בתקופות הקדומות האזור הרחב היה בשבילם כל העולם. האפשרות להשתקם אחרי שנת המבול כשכול האזור חרב כולל הצומח, ללא אזורים סמוכים שלא נפגעו במבול הוא בעייתי מאוד. לכן אני מעדיף לראות בסיפור המבול, מצד אחד סיפורו של נביא שכדרך הנביאים עשה מעשים סמליים כדאי להמחיש את האחריות על עולם הטבע, שהטיל האלוהים על האדם.
