"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ".פגישתו זו של יעקב עם רחל ליד הבאר, היא אחד מהתיאורים הרומנטיים המרגשים ביותר בתנ"ך. על פי המדרשים באר זו הינה אותה באר (באופן סמלי) שבה מצאו יצחק ומשה רבנו את נשותיהם, וכן יש מדרש האומר שבאר זו הייתה גם הבור שאליו נזרק יוסף. הבאר הינה סמל לשותפות בין האדם לבין השם יתברך. האדם הוא זה החופר ובונה את הבאר, אך הנביעה הממלאת את הבאר, מסמלת את השפע האלוהי הפועל ומשפיע על המאורעות. בפגישתו של אליעזר עבד אברהם עם רבקה (הבאה מצד שורש החסד), רבקה היא זאת הדולה את המים ומשקה את אליעזר וגמליו. וכתוב בהקשר לכך בזוהר: "כדמיון זה הקב”ה מזווג זיווגים בעולם, אחד קשה ואחד רפה כדי שיתוקן העולם” (הזוהר על חיי שרה). בפגישתו של יעקב עם רחל, יעקב הוא זה שדולה את המים ומשקה את העדרים של רחל. דבר זה מבטא שיעקב אבינו הינו יותר מצד החסד, ורחל קשורה יותר לצד הדין המקבל. גם בחלום הסולם מודגש יותר הקשר של יעקב עם אברהם שבא מצד החסד, מאשר ליצחק הבא מצד הדין, שכתוב: “אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק”.
הרמב”ם מתאר את מדרגתם של כל האבות: “זאת דרגת האבות שקרבתם אליו יתעלה הגיעה עד כדי ששמו נודע לָעולם בם: אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב זה שמי לעֹולם (שמות ג, טו), והתאחדות שׂכליהם בהשׂגתו הגיעה עד כדי שכרת עם כל אחד מהם ברית מתמדת…. ,כלומר השׂיגוהו ואהבוהו, כמו שמעידים הכתובים, וכן השגחת האל עליהם ועל צאצאיהם אחריהם רבה. עם זאת עוסקים היו בהנהגת האנשים, בריבוי הממון ובהשתדלות למען הקניין. לדעתי זאת ראיה שעשׂו מעשׂים אלה באיבריהם בלבד, בשעה ששׂכליהם לא פסקו מהיות לפניו יתעלה…. שכּן תכלית מאמציהם במשך קיומם הייתה להביא לידי מציאות אומה היודעת את האל ועובדת אותו…. התברר לך אפוא שתכלית כל מעשׂיהם הייתה מופנית להפיץ את ייחוד השֵם בעולם, ולהדריך את בני-אדם לאהוב אותו יתעלה. לכן נכונה להם הדרגה הזאת, שכּן העיסוקים האלה הם עבודת השם צרופה וגדולה” (מורה נבוכים, ג, נא). על פי דבריו אלה של הרמב"ם ברור שכל ענייני יעקב בבית לבן היו מנוהלים בהשגחה אלוהית. כדרכם של נביאים במדרגת האבות, חלק של המאורעות גם הושפעו מנבואות או ידיעות ברוח הקודש שקיבל יעקב אבינו, שאינן מוזכרות בכתוב. יש גם לשער על פי דברי הרמב"ם, שבמשך שהותו הארוכה של יעקב בבית לבן הוא קרב רבים בסביבתו לדרך השם, ושאולי הצטרפו חלקם אליו כשעזב את בית לבן.
כאשר יעקב מגלה שלבן רימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל אהובת לִבו, הוא נוזף בו ומוכיח אותו, אך גם מבין שיש רצון אלוהי המסתתר מאחורי מהלך זה. לא ייתכן שזיווג זה עם לאה, שהוא יסודי במהלך היווצרות האומה, מסור ליד המקרה או לרצונו של לבן הרמאי. המדרש אכן אומר שלאה הייתה מיועדת מראש לעשו (מדרש תנחומא ויצא, ד). עשו אם לא היה מקלקל, היה ראוי לקחת ביחד עם יעקב חלק ביצירת האומה עובדת השם, ולהיות שורש לתכונות המעשיות הדרושות בחיי אומה זו. מכיוון שעשו קלקל, חייבת לאה להינשא ליעקב, ולבן היה רק כלי בידי השם ליישום מהלך זה. אין זה מתאים לגדולת האבות שלפני ההתייחדות ביום החתונה, לא ישוחחו קצת בניהם, בעיקר שהיה ברור ליעקב שכל מטרת הזיווג הוא לידת שנים עשר השבטים. אולי יעקב כל כך סמך על תחושותיו הנבואיות ועל ההשגחה האלוהית עליו, כך שאם לא קיבל בצורה ברורה שזוהי אינה רחל, סמך על כך שהיא המיועדת לו, ואכן גם לאה הייתה מיועדת לו.
יעקב בהבנתו זו מוכן לעבוד עוד שבע שנים, כאשר כל שבע שנות עבודה מסמלות הופעה של שלמות במציאות ההיסטורית המתהווה. ברור שרחל ניתנה ליעקב באותה עת עם לאה, ולא אחרי שבע שנות עבודתו הנוספות. יש מפרשים (למשל הרלב”ג) שחושבים שיעקב התחתן עם לאה ורחל כבר בתחילת שבע שנות העבודה הראשונות (בניגוד לפשט). אם סוברים כך, אפשרות לידת כל שנים עשר הבנים בזה אחר זה תהיה סבירה יותר וכן גיל דינה ושמעון ולוי, יהיו הגיוניים יותר באירוע דינה ושכם. על פי המדרש מסר יעקב סימנים לרחל לקראת זיווגם, והיא מסרה אותם לאחותה לאה. הסימנים הינם אולי כוונות, שעליה להיות מודעת לכך שהזיווג ביניהם נועד להולדת בנים ממשיכים, שיהיו כולם מסורים לחזונם ההיסטורי של האבות.אפשר לראות קשר בין הזוגיות של יעקב ולאה שהתחילה בהסתר, בלא ידיעתו ורצונו של יעקב, לבין המאפיין של בית דוד מצאצאי לאה, ולעתיד לבוא גם של משיח בן דוד, המופיעים על פי חז”ל בהפתעה ובצורה לא צפויה, וגם הם בתחילת דרכם אינם אהובים.
אפשר לראות קשר בין הזוגיות של יעקב ולאה שהתחילה בהסתר, בלא ידיעתו ורצונו של יעקב, לבין המאפיין של בית דוד מצאצאי לאה, ולעתיד לבוא גם של משיח בן דוד, המופיעים על פי חז”ל בהפתעה ובצורה לא צפויה, וגם הם בתחילת דרכם אינם אהובים.
אפשר אולי לשאול בזהירות הראויה, איך היו מתפתחים המאורעות אם יעקב היה מקבל מראש, ברוח הקודש או בנבואה שעליו לשאת גם את לאה. לאה הייתה צדקת וודאי בלטה בנוף האנושי בחרן, וייתכן שיעקב הכיר אותה. האם עוררה לאה את סקרנותו, גם אם לא התאהב בה? הרי ממנה יולדו רוב שבטי ישראל, והמרכזיים שבהם. אם בעקבות נבואה כזו היה יעקב מבקש מלבן להתחתן עם שתי בנותיו, לא היה צורך במעשה המרמה של לבן. ייתכן שלאה לא הייתה מרגישה שנואה. שמות הבנים שילדה היו אז שונים שכן לא היה לה צורך לבטא ולהנציח את תחושתה על היותה שנואה, דבר שוודאי היה לו ביטוי במתחים הקשים בין בני רחל ובני לאה. ייתכן גם שהיו אז פחות מתחים בין האימהות נשות יעקב. מתחים אלו והקנאות ששררו בין ההורים – יעקב רחל ולאה ושפחותיהם ודאי לא השפיעו לטובה על תחושת האחדות במשפחת יעקב. מתחים קשים אלו הביאו בסופו של דבר למכירתו של יוסף לעבד על ידי אחיו.
אם זאת יש מדרשים ומפרשים שדווקא מציינים את האכפתיות ואת ההתחשבות שבין ללאה לרחל. למשל במדרש תנחומא כתוב: "אתה מוצא בלאה אחר שילדה ששה בנים, והייתה רואה בנבואה שי"ב שבטים עתידים לעמוד מיעקב, וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי, ומן שתי שפחות שנים ושנים הרי עשרה, עמדה לאה והייתה מתרעמת לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרה: רבש"ע, י"ב שבטים עתידים לעמוד מיעקב, הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי, וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות?!מיד שמע הקב"ה תפילתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה, שנאמר: ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, ואחרת אין כתיב כאן, אלא ואחר." אפשר גם לראות מכאן (לדעת התנא) עד כמה הודרכו האבות והאימהות על ידי הנבואה וענייניהם התנהלו בהשגחה אלוהית ישירה.
“ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים"
(בראשית, לא, א): יעקב אינו עותר להשם כדוגמת אביו יצחק. הוא רואה זאת כפגם באמונתה של רחל ונוזף בה. גישתו זו של יעקב על התפילה קרובה לגישתו של אברהם סבו שאותה הזכרנו בפרשות הקודמות. רק אחרי שעושה רחל שינוי פנימי – נותנת את בלהה שפחתה ליעקב, כלומר מבינה שהיא רק כלי ביד האלוהים להקמת משפחתו השלמה של יעקב, והשם הוא המחליט איזו נשמה היסטורית להביא לעולם, וממי ומתי להביאה – רק אז היא זוכה ללדת.
משפחתו של יעקב מונה שנים עשר בנים המבטאים את שלמות השורש של העם היהודי. גלגל המזלות, המבטא את האישיות השלמה של האדם, מחולק לשנים עשר שורשים, המבטאים אבות טיפוס לצדדים שונים באישיות שמופיעים אצל כל אחד. בכל מפה אסטרולוגית אישית של אדם (או אומה) מופיעים כל שנים עשר אבות הטיפוס כשלמות אחת. אצל כל אדם ואדם מתבטאת המפה האסטרולוגית האישית בהדגשות שונות של אבות הטיפוס הללו, היוצרות את האופי הייחודי של המפה האישית. אדם הנעזר במפה האישית שלו לשם עבודה פנימית, מנסה להביא לאיזון את הכוחות הנפשיים המתבטאים במפה. הוא מנסה מצד אחד לחזק את הביטוי הייחודי של כל צד בנפשו, ומצד שני להכיר בחשיבות הכוחות והצדדים האחרים באישיותו, ולתת ביטוי גם לצדדים המנוגדים לגורם עיקרי אחר אתו הוא מזדהה.
משפחתו של יעקב אינה משפחה פשוטה. היא מורכבת מארבע אימהות – שתי נשים ושתי שפחות, וכן משנים עשר בנים בעלי כוחות נפש מיוחדים, המסורים לייעודם ההיסטורי. כל אחת משתים עשרה האישיויות המיוחדות האלה הינה הכרחית בבניין השלם של האומה הישראלית. בפרשות הבאות יתמודדו בני יעקב עם מערכות היחסים הלא-פשוטות והמשתנות ביניהם, בהרכבת המכלול השלם שהוא שורש לאומה הישראלית.
