ביום כיפור בהפטרה בתפילת המנחה קוראים את ספר יונה. בסיפורו של יונה יש מוטיב חזק שעוסק בתשובה. אבל תשובה של מי? האם תשובה של הנביא יונה שברח מלפני האלוהים, או תשובתם של אנשי נינוה? שתי מהלכי התשובה נעשים ממש כאשר הדין האלוהי מאיים מאוד. יונה עושה תשובה ממעמקי התהום כשאולי זמן מיתתו מתקרב, ותושבי נינוה ארבעים יום לפני רעידת אדמה שתחריב את העיר. האם זה המסר של יום כיפור, שרק כאשר יש איום ברור על חיינו עושים תשובה? מה עוד שבסוף נראה שדווקא תשובתו של יונה לא הייתה שלמה.
נשאלת גם השאלה איך להתייחס לכל הסיפור על הדג שבלע את יונה? אם זה סיפור על נס אלוהי שנעשה ליונה, הרי זה אחד הניסים הגדולים שנעשו לאדם שכן אין שום אפשרות שאדם יישאר בחיים אחרי שיבלע על ידי דג גדול וייגרר למעמקי הים. סיפור יונה נראה יותר מידי כסיפור סמלי.
הרמב"ם כותב שסיפורים שונים על מעשים מוזרים שעושים הנביאים או אירועים שקורים להם, לא קרו בפועל אלא הם משלים בחזון הנבואי של הנביאים. וכותב הרמב"ם במורה: " תדע שכמו שרואה האדם בשנתו שהוא נסע לעיר פלונית ונתחתן שם, וישב במשך זמן ונולד לו בן, וקרא לו פלוני וקרו לו דברי שונים, כך אלו המשלים הנבואיים הנראים או נעשים במראה הנבואה. כפי שמחייב המשל ההוא מעשה מן המעשים, ודברים שכאילו עושה הנביא, ומשך הזמן הנזכר בין מעשה למעשה על דרך המשל, והמעברים ממקום למקום, כל זה אינו אלא במראה הנבואה, לא שהם מעשים מציאותיים בחושים הגלויים. …. וחשבו ההמון שאותם המעשים שמסופר שעשה הנביא….שכל זה היה במצב השגת החושים ולא במראה הנבואה. ואני אזכיר לד מזה מה שלא יטעה בו שום אדם, ואסמיך לכך מקצת דברים שהן ממינו, ומאותו המקצת תלמד על מה שלא אזכיר")מ'נ, ב, מ"ו). בהמשך הרמב"ם נותן כמה דוגמאות מנבואות יחזקאל.
אז אולי גם חלקים מסיפור יונה הם סיפור משלי הקורה בחלום הנבואה של יונה, ואז יותר קל יהיה לקבלם וגם לדרוש עליהם דרשות הנותנות משמעויות שונות לפרטים בחלומו זה של יונה. חז"ל אמרו שיונה קיבל בנבואה שבבל תחריב את המקדש ואת כל מלכות יהודה, ולכן לא רצה שיחזרו בתשובה וינצלו. אולי אפשר לראות את כל ספר יונה כחלומו הנבואי של יונה המתמודד עם הבעיה, האם להחזיר בתשובה אנשים, ציבור או עם, שלאחר זמן יזיקו מאוד לישראל?
הזוהר על פרשת ויקהל נותן משמעויות שונות לפרטי סיפורו (חלומו) של יונה: "יוֹנָה שֶׁיָּרַד לַסְּפִינָה, זוֹהִי נִשְׁמַת הָאָדָם שֶׁיּוֹרֶדֶת לָעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בְּגוּף הָאָדָם. לָמָּה נִקְרֵאת יוֹנָה? מִשּׁוּם שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּשְׁתַּתֶּפֶת בַּגּוּף, אֲזַי הִיא יוֹנָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וְאָז הָאָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ סְפִינָה בְּתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁמְּחַשֶּׁבֶת לְהִשָּׁבֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
ְאָדָם, כְּשֶׁהוּא חוֹטֵא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחוֹשֵׁב שֶׁבּוֹרֵחַ מִלִּפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְלֹא שָׂם לֵב לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְאָז מַטִּיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה חֲזָקָה – זוֹהִי גְּזֵרַת הַדִּין שֶׁעוֹמֶדֶת תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְבַקֶּשֶׁת אֶת דִּין הָאָדָם מִלְּפָנָיו, וְזוֹהִי שֶׁמַּטָּה אֶת הַסְּפִינָה וּמַזְכִּירָה אֶת חֲטָאֵי הָאָדָם לִתְפֹּס אוֹתוֹ.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְפָּס אָדָם עַל יְדֵי אוֹתָהּ סְעָרָה בְּבֵית חָלְיוֹ, מַה כָּתוּב? וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. אַף עַל גַּב שֶׁאָדָם בְּבֵית חָלְיוֹ, הַנְּשָׁמָה לֹא מִתְעוֹרֶרֶת לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנָהּ וְלִפְדּוֹת אֶת חֲטָאָיו. מַה כָּתוּב? וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל. מִי זֶה רַב הַחוֹבֵל? זֶה יֵצֶר טוֹב שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַכֹּל. וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךְ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךְ וְגוֹ'. אֵין הַשָּׁעָה לִישֹׁן, שֶׁהֲרֵי מַעֲלִים אוֹתְךְ לַדִּין עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שׁוּב מֵחֶטְאֲךְ." (זוהר, קצ"ט, א).
הדרשה קוראת לנו להקשיב לקריאת רב החובל שלנו – יצר הטוב, ולהתעורר ולקרוא לאלוהינו. רק כך לא נכזיב את הנשמה הטהורה שבקרבנו – היונה שנמצאת בתחושת הונאה ולא מרגישה בבית בתוך אורח חיינו. דרשת זוהר זו מעוררת את האדם למחשבות תשובה ומתאימה מאוד ברוחה ליום כיפור.
