פרשת וישב

שנאת האחים ליוסף כשורש למלחמות האחים בישראל

כאשר יעקב אבינו מתעכב בדרכו למגורי אביו, מתרחש האירוע הטרגי של לידת בנימין ומותה של רחל בעת לידתה. הסיבה האלוהית למותה לא כתובה, אבל אין ספק שהייתה למיתתה השפעה היסטורית מרחיקת לכת, שכן הייתה לכך השפעה רבה על כל מאזן הכוחות, בין האחים שהיו שורש האומה הישראלית. אפשר לחשוב, למשל, שאם הייתה רחל מגיעה לגיל זקנה והייתה מלווה את תהליך התבגרותם של יוסף ובנימין, אולי כל המערכת המשפחתית הייתה משתנה. אולי מקומו של יוסף, כבן הבכור של האישה האהובה של יעקב, היה ברור יותר. יתכן גם שאם לא הייתה רחל מתה, היה המתח בין שתי האחיות גובר דווקא, ואתו היה מחריף גם החיכוך בין האחים. על פי הפשט רחל קינאה באחותה שילדה לפניה, וזה למרות שהיא הייתה האישה האהובה על יעקב ועל לאה כתוב שהייתה שנואה. גם לא מסופר על כך שרחל הייתה מוטרדת מהעובדה שאחותה לאה שנואה על ידי יעקב. במידה מסוימת ניתן לומר שהיחסים בין שתי האחיות, וההעדפה הברורה של יעקב את רחל על פני לאה, לא בישרו טובות לגבי היחסים העתידיים בין האחים. ברמה הסמלית ניתן לומר שיחסים אלו גם לא בישרו טובות לגבי המתחים שיהיו בהמשך ההיסטוריה בין שבטי רחל לשבטי לאה.
אין ספק שהנבואה על גזרת הגלות הקשה שצפויה לצאצאי יעקב בדורות הקרובים הייתה ידועה ליעקב. על רקע אותה גזרה שיכולה להשתנות אולי בנסיבות מסוימות, האם יעקב ורחל היו יכולים לגלות יותר אחריות ולהתנהג אחרת? האם יעקב ורחל, כגרעין הטבעי של המשפחה, היו יכולים להשכיל להתאחד סביב חזון הקמתה של משפחה קדושה אך גם מאוחדת, ולנטרל את מרכיב הקנאה בין ההורים?
משפחה המורכבת מיעקב וארבע האימהות, המסוגלת להכיל את השוני והמורכבות שבכוונים השונים של הבנים, והולכת לאור החזון הנעלה המשותף של הקמת אומה שתתקן את האנושות, אולי הייתה מבטלת את גזרת גלות מצרים ומשנה את ההיסטוריה הישראלית.
פרשת וישב מפגישה אותנו עם המבנה המורכב והסוער של משפחת יעקב, שהיא שורשה של האומה הישראלית. שנים עשר האחים הינם שנים עשר שורשים במפת האישיות של נפש האומה. אותם שנים עשר שורשים חייבים לעבור תהליכי שינוי והכרה הדדית, כדי שיוכלו לרכך את העימותים בין היסודות בנפש האומה, שחלקם מנוגדים זה לזה. ברור שכל האחים חונכו ללכת בדרך הייעוד הנבואי האישי, וכן חונכו להגשים את הייעוד ההיסטורי והחזון הנבואי שקיבלו מאבותיהם – אברהם, יצחק ויעקב. האחים שכבר לא היו צעירים, (ראובן היה כבן שלושים), היו מודעים לצומת ההיסטורית בו הם נמצאים כמנהיגי הדור, בו יהיה המעבר מהאבות היחידים לקהילה רחבה. על רקע ההדגשות השונות והשוני בהבנת ייעודים אלו של כל אחד מהאחים (הנובעים על פי הקבלה משורשי אישיות שונים), הוחרפו המתחים ביניהם.
יהיה זה לא נכון לפרש את קנאת האחים ליוסף ואת מעשיהם כלפיו כמריבות וקנאות הנובעות מקטנוניות ורשעות של ילדים, בלי לקשרה לסיבות שצוינו. אין אפשרות ליצור הרמוניה כפויה בתוך משפחתו של יעקב, וגם לא נכון לרצות לעשות כן. על פי המסורת שאותה ינק יעקב מאבותיו, צריכה אומתנו הקדושה לצמוח בלא יחסי כוחות וכפייה מחשבתית. צריך היה שתתפתח ההכרה שיש שורשי אישיות שונים החייבים לבוא לביטויָם בצורה אותנטית, אך מתוך קבלת השורשים האחרים והבנת הכרחיותם למבנה הכולל. כל אחד מבני יעקב חייב לצמוח ולבטא את עצמו, אך חשוב היה גם ללמוד להכיר בצורך של השורשים האחרים ולתת להם מקום.
גם בהמשך ההיסטוריה הישראלית לא בוטל המבנה השבטי בידי משה אף שהיה בכוחו לבטלו, אלא הודגש דווקא. גם בחלוקת השבטים בעת חנייתם ובמסעם במדבר על פי דגלים היו סדר וחלוקה קבועים, וגם ההתנחלות בארץ הייתה לפי שבטים. נראה שלמרות המתחים ואף המלחמות בין השבטים שיהיו בעתיד, הייתה החלטה אלוהית ברורה על שימור החלוקה השבטית, ודבר זה מבטא שמבנה שבטי זה של העם הוא מהותי. לא יהיה מנוס מהתמודדות עם האתגר להביא לאיזון את המרכיבים השונים, שחלקם מנוגדים, תוך שמירה על הביטוי האותנטי של כל מרכיב, אך מתוך קבלה של המרכיבים האחרים.
אבל מה היה גורלו של התינוק בנימין? מי טיפל בו אחרי מותה של רחל אמו, האם הייתה זו בלהה שגדלה אותו כאם מאמצת ומצאה לו מינקת? ואיך היה זה לגדול ללא אם במשפחת יעקב, עם אחיו הכוחניים מאימהות אחרות? בנימין היה כבן תשע כאשר נמכר יוסף לעבד, האם נודעו לו פרטי האירוע במשך הזמן, וכן איך הרגיש אחרי היעלמותו של יוסף אחיו? בתורה ובמדרשים לא כתוב הרבה על בנימין. על פי הפשט נראה שיעקב קרבו אליו ושמר עליו מכל משמר. אם כך איך זה השפיע על מעמדו בין האחים?
בהמשך ההיסטוריה של עמנו, היו לא מעט קרעים בעם שהתפתחו למלחמות אחים שגבו קורבנות רבים. נדמה לי שבכל מלחמות האחים היו שבטי רחל, ובעיקר בנימין מיוזמי המלחמה.
אפשר אולי לומר שמקומו הבעיתי והלא פשוט של בנימין בין האחים לא נרפא לגמרי. גם אחרי פגישת יוסף עם אחיו במצרים, הוא נותן העדפה לאחיו בנימין. לא ברור מה היה מעמדם של צאצאי יוסף ובנימין באותם שבעים שנות השפע שבארץ גושן בהן קמה והתפתחה האומה הישראלית. האם צאצאי יוסף נשארו בחצר המלכות ותפשו עמדות שלטוניות בחצר המלוכה? האם בנימין וצאצאיו חברו אליהם, או אולי היו מקשרים טבעיים בין האוטונומיה הישראלית ב ארץ גושן לחצר שלטונו של יוסף? יתכן שנוצרה בתקופה זו מעיין עילתה שבטית של שבטי רחל (לפחות לתחושתם), שלא תמיד קבלו ברצון את מנהיגותם של יהודה ולוי.
אותם שבטים התחנכו בתחילת דרכם בחצר המלכות, הם למדו את סדרי המנהל ואולי היה בהם גם משהו מכישרונו של יוסף, הם אולי גם התחנכו במסגרות צבאיות ולמדו את אומנות המלחמה המצרית. בספר דברי הימים כתוב שהיו להם שטחים בארץ כנען שהם היו מגיעים לטפל בהם. רקע זה יכול להסביר את המדרשים על יצאתם של בני אפרים ממצרים שלושים שנה קודם ליציאת בני ישראל כולם. הייתה בהם רוח קרבית, הם היו קצת נבדלים משאר העם, ועל פי המדרש רבים מהם נהרגו אז במלחמה עם תושבי כנען.
בהמשך ההיסטוריה אפשר למנות כמה אירועים טרגיים ששבטי רחל היו מעורבים בהם. אפילו יש מדרש המערב את שבט אפרים בהנהגתו של חטא העגל. על פי אותו מדרש, אישיות מיתולוגית בשם מיכה משבט אפרים יצרה את העגל. ואפשר לפרש את יצירת העגל שהוא סמלו של יוסף ושל אפרים, לרצונם להדגיש את מנהיגותו של יוסף, שעצמותיו בארון הלכו בראש מחנה ישראל.
בהמשך ישנה מלחמת אחים בין השופט יפתח לבין שבט אפרים המאיים לשרוף את ביתו. באותה מלחמה נהרגים ארבעים אלף משבט אפרים ולא כתוב כמה נהרגו מהשבטים האחרים.
אחר כך כתוב על האירוע של פילגש בגבעה ועל המלחמה בין בני שבט בנימין לשבטי ישראל בה נהרגו על פי הכתוב כשישים אלף איש.
עשרות שנים בודדות אחר כך שאול משבט בנימין נמשך למלך על ישראל. בתקופת מלכותו הקצרה שאול נותן הוראה להרוג את הכוהנים שבעיר נוב. באירוע זה נשחטים שמונים וחמשה כוהנים וכן רוב תושבי נוב האחרים.
אחרי מות שאול, אבנר בן נר, דודו של שאול, ממליך את איש בושת בן שאול על ישראל, ודוד מולך ביהודה. במשך כשבע שנים ישנה מלחמת אחים בין שבטי ישראל בהנהגת בנימין לבין שבט יהודה, שלא כתוב כמה קורבנות היא גבתה. בסוף אותן שבע שנים דוד מוכתר למלך על כל שבטי ישראל.
לקראת סוף מלכותו של דוד מתרחש האירוע הטראגי של מרד אבשלום. מכלל המקורות נראה שבעיקר בני בנימין וגם שבטי אפרים ומנשה לקחו חלק פעיל מאוד במרד (ראה דמותו של שמעי בן גרא באירוע). באירוע זה נהרגו עשרים אלף משבטי ישראל ולא כתוב כמה מיהודה.
תכף אחרי מרד אבשלום מתרחש מרד נוסף בהנהגת שבע בן בכרי, שגם הוא משבט בנימין. יש לשער שגם במרד זה היו מעורבים שבטי רחל, ובעיקר בנימין, וגם במרד זה היו הרבה הרוגים.
אירוע נוסף הקשור לשבט בנימין קורה לקראת סוף מלכותו של דוד. הכוונה לשלוש שנים של רעב כבד הקשור לעוון העם, שלא מחה על הריגת הכוהנים, וחיסול תושבי העיר נוב, בהוראת שאול. רבים מהנטבחים היו גבעונים, הרעב היה עונש אלוהי, שנפסק רק אחרי מלוי דרישת הגבעונים, להוציא להורג שבעה מצאצאי שאול. אפשר גם לראות ברעב כבד זה, עונש לעם שתמך במרידות בדוד משיח השם, למרות שאולי אפילו לא השתתף בלחימה.
אחרי מות שלמה המלך נחלקה הממלכה על ידי ירובעם בן נבט משבט אפרים. כתוב שהייתה מלחמת אחים בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל, בה נהרגו כחצי מיליון איש ממלכת ישראל. על פי הפשט אביה מלך יהודה מבקש מירובעם ומשבטי ישראל שלא יפתחו במלחמה, אבל הם מסרבים. במשך כל שנות הקיום של מלכות ישראל עד שהגלו מהארץ היו עוד לפחות שתי מלחמות אחים קשות. בצורה אולי קצת פרדוכסלית שבט בנימין נשאר בממלכת יהודה ולא הצטרף למלכות אפרים, ואולי היה זה בגלל השותפות של שני השבטים בהר הבית ובמקדש. בסיום גלות בבל חזרו לארץ רק צאצאי השבטים של בנימין ויהודה והחלוקה השבטית בניהם נעלמה.
האם ניתן לראות במחלוקות, בשנאת חינם ומלחמות האחים בתקופת המרד הגדול עד החורבן, הד כלשהו למתח השורשי בין צאצאי רחל לאלו של לאה? נראה לי שעם קצת מאמץ אולי אפשר יהיה לזהות שרידים מאפיינים לכך, כשקוראים את ספרו של יוסף בן מתתיהו מלחמות היהודים.
שאלה אחרת שאין עליה מענה היא, האם אפשר לראות בקרע העם בימנו, שרידים לאותו מתח שורשי בין צאצאי רחל ולאה? כך או כך ניתן לראות עד כמה סכנת הקרע בעם ומלחמת אחים, יש לה שורשים היסטוריים עמוקים וארוכי טווח, ועד כמה היא מחלה ממארת ברוח האומה. יש לעשות ככל הניתן לא ללבות את רוח הפלגנות בישראל שלא נתדרדר חס ושלום לאירועים המזכירים את אלו שתיארתי.
בשורות טובות ושבת שלום