ההתייחסות לאברהם ושרה כאל מנהיגים בעלי חשיבה ואחריות היסטורית, חשובה להבנת יחסה של שרה להגר, ולדרישתה לגרש את ישמעאל. שיקוליה של שרה ומעשיה ודאי לא היו ממניעים אישיים רגשיים, אלא מתוך חשיבה ושיקולים של מנהיגה היסטורית, שגם קבלה על כך מאלוהים ברוח הקודש. כאשר ישמעאל צוחק ומבזה את מציאותו של יצחק, שרה מבינה שישמעאל לא יקבל את השינוי במצבו, לאור ההחלטה האלוהית שיצחק יהיה ממשיכו ויורשו של אברהם. ברור היה לה גם, שישמעאל לא יסכים לשתף פעולה בשום צורה בהנהגת המהלכים ההיסטוריים תחת הנהגתו של יצחק, ולכן רק רע עלול לצמוח מכך אם יישאר בבית אברהם (זו דעת ר’ שמעון בר יוחאי, בראשית רבא, נג).
ישנו מדרש חכמים לפירוש צחוקו של ישמעאל, האומר שמדובר בעבודה זרה, גילוי עריות, או שפיכות דמים של ישמעאל. מדרשים אלו מביעים בכך את השקפתם, שתופעות ששלטו בתכונותיהם של עמים שמיוחסים לזרע ישמעאל, וודאי היו בצורה נסתרת גלומים כבר בישמעאל עצמו גם בגילאים צעירים. ודאי שחז”ל לא חשבו שתופעות אלו ממש אפיינו את ישמעאל בהיותו בבית אברהם וכתוב בתוספתא סוטה ו, ג: אמר ר' שמעון בן יוחאי: … ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של אותו צדיק (אברהם) ההוא כך". יש מדרשים שמתארים איך כיבד ישמעאל את אברהם ואת יצחק, ושחזר בתשובה והגיע למעלה רוחנית גבוהה.
בפרשת לך לך, כאשר הגר בורחת מבית אברהם אומר לה המלאך לחזור לשם למרות העינוי של שרה. הכתוב מתאר את דמותו של ישמעאל בדברי המלאך להגר: "והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו…". רוב המפרשים מתארים זאת כגנאי לדמותו של ישמעאל, אך הרב אברבאנל משכנע בפירושו הבנה אחרת. הוא כותב: " נראה לי כי המלאך הוכיחה… למה זה יצאת מבית אברהם ובחרת להיות במדבר השמם? ומה שכתוב, "והוא יהיה פרא אדם", הוא דרך שאלה ותמיהה. כלומר, והבן אשר תולידי, האם יהיה פרא אדם (אם לא תחזרי לבית אברהם)? ר"ל אדם מידברי כמו הפרא שאינו נכנס בישוב בני אדם?…האם יהיה בנך פרא אדם באמת? לא (הוא לא) יהיה כן. כי ידו תהיה בכל, ויד כל בו, ועל פני כל אחיו ישכון. כלומר שיהיה (מנהיג) מדיני, ובעל (השפעה רבה) בחברה נושא ונותן עם כל אדם, ולפני כל אחיו, בני קטורה ישכון. אבל לא יהיה פרא אדם מדברי. ואיך א"כ את הגר תצאי מבית אברהם אביו, ותגורי במדבר שמם,….האם שם תגדלי בנך? האם שם יגדל בנך למעלת כבוד והשפעה? ומפני הטענה הזאת החזקה, התפייסה הגר, ושבה אל שרה גברתה". אם כך, לפי פירוש זה אומר המלאך להגר, שאם לא תחזור לבית אברהם, אז עלול בנה להפוך לפרא אדם. אבל אם תחזור לבית אברהם הוא יהפוך לאיש מעלה חשוב ובעל השפעה.
מסיבה לא ברורה, כאשר אברהם מגרש את הגר וישמעאל מביתו, אין הוא מצייד אותם באוכל, בשתייה מספקת, בכסף, בגמלים ובמלווים, אלא רק במעט לחם וקצת מים, וזהו דבר שלא צווה עליו. גירוש ישמעאל שבמשך כחמש עשרה שנה היה בנו היחיד של אברהם, מבית אברהם שהיה עשיר ומכובד מאוד, ודאי היה עונש קשה מאוד להגר וישמעאל. לא היה צריך להוסיף על כך עוני וסכנת מות במדבר. אין זה גם מתאים למנטליות של אברהם לסמוך על השגחה אלוהית גלויה, שתציל את הגר וישמעאל מסכנות של צמא, רעב, ושודדי דרכים. נראה לי שאולי אברהם עשה זאת בכוונה תחילה, כי התכוון שהם לא ירחיקו לכת, אלא ימצאו את משכנם במקום קרוב, בו יכלו להיפגש לעיתים, ותהיה עדיין לאברהם השפעה על גידולו והדרכתו של ישמעאל. הגר ביוזמתה טעתה בדרכה, והלכה למדבר (אולי כדי להתבודד ולהרהר בתשובה), ובכך סיכנה את שניהם.
ישנם מדרשים המספרים שנשמר קשר בין אברהם לישמעאל, וגם אולי עם יצחק, שהיה נוהג ללכת להתבודד בבאר “לחי רואי”, שהיה בסביבות מקום מושבם של הגר וישמעאל. על פי המדרש לאחר מות שרה אמו, הביא יצחק את הגר משם כאישה לאברהם אביו.
לדעת חז”ל, ישמעאל וגם הגר תקנו דרכיהם ועשו תשובה. המדרש שמביא רש”י אומר על ישמעאל, שהוא הכיר בגדולתו וראשוניותו של יצחק בהובלת דרך השם באנושות, וכן שהגיע למעלות רוחניות גבוהות. ר’ אברהם בן הרמב”ם כותב על ישמעאל: “ ומה שכתוב ואלה שני חיי ישמעאל, הראה לך בזה חביבותו של ישמעאל […] והגיע בעולם הבא אל מדרגה גבוהה ומה שאמרו בו דברים אחרים בדרש, אינו מוכרח, והמשכיל ידע להבחין את האמת מן הדמיון".
גם הרב אברבאנל מתאר את היחסים בין ישמעאל ליצחק כיחסים טובים. הוא כותב בסוף פרשת חיי שרה על מיתת אברהם אבינו: "…ונשארו ישמעאל ויצחק אחים ורעים …והייתה מיתת אברהם בשיבה טובה, שראה את ישמעאל ויצחק שלמים ומוסכמים באהבה רבה."
ואם להתייחס למאורעות התקופה, נראה לי שלא טוב לתאר את ישמעאל כרשע ולשייך לו תכונות אותם ראינו בהתנהגותם החולנית והברבארית של החמס. זה מוריד מאחריותם, וכאילו אומרים שזה בגנים שלהם כצאצאי ישמעאל. אמתי יותר וגם עדיף להדגיש, עד כמה החמס הרשיע בבחירתו. עד כמה החמס רחוק מאוד מאישיותו של ישמעאל שהיה בעל מעלה וביחסי כבוד עם יצחק. עדיף להדגיש עד כמה התנהגות החמאס סוטה וסותרת את מורשתו של ישמעאל, מאשר לפרש ללא צורך, כאילו הרשע הוא כבר בשורש, בישמעאל עצמו.
