כאשר יעקב מגלה שלבן רימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל אהובת לִבו, הוא נוזף בו ומוכיח אותו, אך גם מבין שיש רצון אלוהי המסתתר מאחורי מהלך זה. לא ייתכן שזיווג זה עם לאה, שהוא יסודי במהלך היווצרות האומה, מסור ליד המקרה או לרצונו של לבן הרמאי. המדרש אכן אומר שלאה הייתה מיועדת מראש לעשו. אם עשו לא היה סוטה מדרך הישר, הוא היה ראוי לקחת ביחד עם יעקב חלק ביצירת האומה עובדת השם, ולהיות שורש לתכונות המעשיות הדרושות בחיי אומה זו. מכיוון שעשו קלקל, חייבת לאה להינשא ליעקב, ולבן היה רק כלי בידי השם ליישום מהלך זה.
מפשט הכתוב לא ברור מתי התחתן יעקב עם רחל. רוב המפרשים סוברים שרחל ניתנה ליעקב באותה עת עם לאה, אחרי שבע שנות העבודה הראשונות של יעקב, ולא אחרי שבע שנות עבודתו הנוספות. יש מפרשים (למשל הרלב”ג) שחושבים שיעקב התחתן עם לאה ורחל כבר בתחילת שבע שנות העבודה הראשונות (בניגוד לפשט). הוא סובר שכך, אפשרות לידת כל שנים עשר הבנים בזה אחר זה תהיה סבירה יותר, שכן תתפרס על פני ארבע עשרה שנה ולא על שבע שנים בלבד. על פי הבנה זו, גם יצא שהגילאים של דינה ושמעון ולוי, יהיו הגיוניים יותר באירוע דינה ושכם, כי על פי הפשט נראה שגילם היה צעיר מאוד.
נראה לי שחשוב מאוד לשאול ולברר מה השורש למערכת היחסים המסובכת בין בני יעקב שכמעט והביאה לחרבן הייעוד הישראלי וכן הובילה לגלות מצריים. בצורה פשוטה, כאשר רואים דפוסים קשים אצל ילדים במשפחה, צריך לבדוק את מערכת היחסים הזוגית וכן את דרכי החינוך של הילדים.
אקדים ואומר, שכאשר עוסקים בחקירה ביקורתית לגבי התנהגותם של אבותינו הקדושים צריך לעשות זאת בתחושת יראה וכבוד. גם אין לדעת מה הם קיבלו ברוח קודשם לגבי התנהגויות היום יום ולגבי אירועים שעברו עליהם.
מפשט הכתוב נראה שהיחסים בין רחל ולאה לא היו פשוטים. לאה הרגישה עצמה שנואה, ורחל קנאה באחותה כי היא לא ילדה. תחושות הקיפוח של לאה, וכן קנאתה של רחל בלאה, כתובים במפורש לאורך כל תיאור הולדת הילדים במשפחת יעקב. חלק מהשמות שנותנת לאה לילדיה, מבטאים את תחושותיה הקשות לגבי יחסו של יעקב אליה. כיצד זה ישפיע על ילדיה כשיגדלו, ויבינו ששמם נגזר מתחושת אמם שהיא שנואה על יעקב. רואים למשל שראובן היה מודע לכך, ולכן היה חשוב לו להביא את צמח הדודאים לאמו. גם קנאת רחל באחותה היא מפורשת בכתוב. וכן הכעס של רחל על יעקב על כך שאינה יולדת באומרה לו "הבה לי בנים…" יכול להתפרש גם כהאשמה אליו, שללאה הוא מביא בנים ולה לו. לכך נוספת ביקורת על רחל, על כך שאינה בוטחת באלוהים שיעניק לה פרי בטן, אלא מאשימה את יעקב בעקרותה, או תולה את יהווה בדודאים.
המדרש והמפרשים אומרים שרחל ולאה היו מודעות לכך שהן שותפות ביעוד ההיסטורי הנשגב של הקמת עם קדוש. הן גם ידעו שבמשפחת יעקב יהיו שנים עשר בנים, שיהיו שורשים לאומה הישראלית. לאור זה נראה לי שצריך לראות את קנאת רחל בלאה, ואת רצונה של לאה להביא בנים ולזכות באהבתו של יעקב, בצורה גבוה וקשורה לאותו יעוד נעלה, ולא רק כגחמות נשיות פשוטות.
עדיין נשאלת השאלה למה לאה שיתפה פעולה עם התרמית של אביה, ולא גלתה ליעקב את זהותה. ישנו מדרש המספר שיעקב מאשים את לאה, שכאשר בלילה קרא לה רחל, היא לא אמרה שהיא לאה. היא עונה לו בהתרסה שגם הוא שיקר לאביו כשקרא לו עשו (מדרש רבה, פרשה עא, יט). מדרש נוסף מספר שיעקב חשב לגרשה "כיון שראה אבינו יעקב שרימתה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה. כיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר: את אימן של אלו אני מגרש?" הרב אברבאנל בפירושו כותב שלאה קראה לבת שלה דינה, על פי תחושתה שיבואו לה צרות הקשורות אליה, כי חשבה שזה עונש על כך שרימתה את יעקב.
מדרשים אלו מתארים את מחשבת חז"ל לגבי הסיבוך ביחסים שהיה במשפחתו של יעקב. נראה שהמדרשים קושרים את הסיבה לכתוב בפרשה, שלאה הייתה שנואה על יעקב, לכך שהיא שיתפה פעולה עם התרמית של אביה.
אפשר אולי לשאול בזהירות הראויה, איך היו מתפתחים המאורעות, אם יעקב היה מקבל ברוח הקודש או בנבואה שעליו לשאת גם את לאה. לאה הייתה צדקת, וודאי בלטה בנוף האנושי בחרן. ייתכן שיעקב הכיר אותה, בעיקר אם גר שבע שנים בבית לבן לפני חתונתם. האם עוררה לאה את סקרנותו, גם אם לא התאהב בה? הרי ממנה ייוולדו רוב שבטי ישראל, והמרכזיים שבהם. האם אי אפשר היה לסמוך על יעקב שייקח גם אותה לאשה, אם ידע ברוח קדשו שהיא מיועדת לו? האם היה זה יותר קשה ליעקב להתחתן עם לאה הצדקת, מאשר עם בלהה וזלפה שאין אנו יודעים עליהן כלום?
אם בעקבות נבואה כזו, היה יעקב מבקש מלכתחילה מלבן להתחתן עם שתי בנותיו, לא היה צורך במעשה המרמה של לבן. ייתכן שאז לאה לא הייתה מרגישה שנואה. שמות הבנים שילדה היו אז שונים שכן לא היה לה צורך לבטא ולהנציח את תחושתה על היותה שנואה. ייתכן גם שהיו אז פחות מתחים בין האימהות נשות יעקב. למתחים אלו והקנאות ששררו בין ההורים – יעקב רחל ולאה ושפחותיהם, וודאי הייתה השפעה על המתחים הקשים בקרב בני יעקב. אפשר להוסיף לכך, שבהנחה שיעקב היה מאוד עסוק בעבודתו, הוא אולי לא התפנה מספיק לחינוך ילדיו בדרך השם של אברהם סבו. במצב כזה אולי גברה ההשפעה הכוחנית המזיקה של בית לבן שבסביבתו גרו (הרב אברבאנל מזכיר טענה כזו). ברוך השם שבסופו של דבר התפתחו כל הבנים ללכת בדרך האבות, וצמחו להיות מסורים ליעוד של הקמת עם שילך בדרך זו.
משפחתו של יעקב מונה שנים עשר בנים המבטאים את שלמות השורש של העם היהודי. גלגל המזלות, המבטא את האישיות השלמה של האדם, מחולק לשנים עשר שורשים, המבטאים אבות טיפוס לצדדים שונים באישיות שמופיעים אצל כל אחד. בכל מפה אסטרולוגית אישית של אדם (או אומה) מופיעים כל שנים עשר אבות הטיפוס כשלמות אחת. אצל כל אדם ואדם מתבטאת המפה האסטרולוגית האישית בהדגשות שונות של אבות הטיפוס הללו, היוצרות את האופי הייחודי של המפה האישית. במפת הלידה אין מזלות וסעיפים רעים או שליליים, אבל כן אפשר לראות במפה מתחים בין צדדים שונים באישיות. מתחים אלו מתעצמים אם צד מסוים באישיות משתלט ומדכא צדדים אחרים, כתוצאה מחינוך או מאורעות שהובילו לכך. אדם הנעזר במפה האישית שלו לשם עבודה פנימית, מנסה להביא לאיזון את הכוחות הנפשיים המתבטאים במפה. הוא מנסה מצד אחד לחזק את הביטוי הייחודי של כל צד בנפשו, ומצד שני להכיר בחשיבות הכוחות והצדדים האחרים באישיותו. עליו גם לתת ביטוי לצדדים המנוגדים לצד אחר באישיותו אתו הוא מזדהה כדי להגיע לביטוי מאוזן של כוחותיו הנפשיים. כך מהראוי היה שתצמח גם משפחת יעקב, בצורה הרמונית, ללא כוחניות ושתלטנות.
משפחתו של יעקב אינה משפחה פשוטה. היא מורכבת מארבע אימהות – שתי נשים ושתי שפחות, וכן משנים עשר בנים בעלי כוחות נפש מיוחדים, המסורים לייעודם ההיסטורי. כל אחת משתים עשרה האישיויות המיוחדות האלה הינה הכרחית בבניין השלם של האומה הישראלית. בפרשות הבאות יתמודדו בני יעקב עם מערכות היחסים הלא-פשוטות והמשתנות ביניהם, בהרכבת המכלול השלם שהוא שורש לאומה הישראלית.
כאשר יעקב אבינו מתעכב בדרכו למגורי אביו מתרחש האירוע הטרגי של לידת בנימין ומותה של רחל בעת לידתה. הסיבה האלוהית למותה לא כתובה, כלומר לא כתוב בצורה ברורה שהיה זה עונש מאת האלוהים. בכל זאת מקובל עלינו שמותה בגיל צעיר, של אישיות היסטורית מרכזית כרחל אימנו, לא ייתכן שהיה במקרה, שלא מתוך ההשגחה האלוהית. מה יכולה להיות הסיבה למותה ללא עת של רחל אימנו בלידתה? על כך אין תשובה, אבל אפשר לחשוב על תוצאות אפשריות לכך שלא הייתה מתה בצעירותה.
אפשר אולי לחשוב למשל, שאם הייתה רחל מגיעה לגיל זקנה, והייתה מלווה את תהליך התבגרותם של יוסף ובנימין, אולי כל המערכת המשפחתית הייתה משתנה. אולי מקומו של יוסף, כבן הבכור של האישה האהובה של יעקב, היה ברור יותר, ואולי גם להפך, שהמתח בין שתי האחיות היה גובר דווקא, ואתו היה מחריף גם החיכוך בין האחים.
אין ספק שהנבואה על גזרת הגלות הקשה שצפויה לצאצאי יעקב בדורות הקרובים הייתה ידועה ליעקב. על רקע אותה גזרה שיכולה להשתנות אולי בנסיבות מסוימות, האם יעקב ורחל וגם לאה היו יכולים לגלות יותר אחריות ולהתנהג אחרת? האם יעקב ורחל, כגרעין הטבעי של המשפחה, היו יכולים להשכיל להתאחד סביב חזון הקמתה של משפחה קדושה אך גם מאוחדת, ולנטרל את מרכיב הקנאה בין האימהות, וכך אולי גם בין ילדיהם?
משפחה המורכבת מיעקב וארבע האימהות, המסוגלת להכיל את השוני והמורכבות שבכוונים השונים של הבנים, והולכת לאור החזון הנעלה המשותף של הקמת אומה שתתקן את האנושות, אולי הייתה מחנכת את קבוצת הבנים לרוח אחדות. רוח אחדות זו מתוך הכרה בשוני ביניהם, ובכישרונות הייחודיים של כל אחד מהם, הייתה אולי מבטלת את גזרת גלות מצרים, ומשנה את ההיסטוריה הישראלית.
שבת שלום ובשורות טובות
