בפרקים הראשונים שבספר בראשית, יש רובד סמלי רחב יותר מאשר בפרקים של סיפורי האבות. סיפור מגדל בבל מסופר לנו בכמה משפטים בודדים וסתומים, ונראה שגם הוא בא ללמד אותנו עקרונות חשובים כלשהם בתפישות היהדות כמו הפרשיות שלפניו.
מכלל המפרשים נמשכתי אחרי פירושו של הר"ן בדרשתו על מגדל בבל. נראה שכאשר התרבה היישוב הכפרי והצטופף, הייתה התעוררות להקמת ממלכה שבמרכזה תהיה עיר גדולה, מבוצרת, ובמרכזה מגדל גבוה שייעודו אולי היה ארמון מפואר למלך, וכן מרכז פולחן לעבודה זרה. הבניה המאסיבית של העיר והמגדל הגבוהה נעזרה על פי הכתוב בשימוש בפיתוח חדשני של לבנים העשויות מחמר.
בניית ערים והמצאות חומריות אפיינו את דרכו החומרנית של קין, שכזכור הוא ובניו בנו גם הם ערים. כתוב בפרשת בראשית: " וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹך" (בראשית, ד, יז). על פי הכתוב, קין היה מייסד התרבות העירונית, שניתקה את האדם מהחיים הפשוטים והטבעיים, שכללו קשר עם האדמה ונתנו לאדם תחושת יציבות וערך. קין היה עובד אדמה בתחילת דרכו, אך כשנגזר עליו עונש הגלות, נותק מתחושת הערך עצמי שאפיינו אותו בתחילת דרכו ופיתח צורת חיים חדשה המתאימה למצב זה. הוא חינך את צאצאיו לעסוק בתרבות חומרנית, שהובילה בסופו של דבר לחברה רודפת תאוות, שהלכה והתדרדרה מאוד ברמתה המוסרית עד תקופת דור המבול.
בדור הפלגה מסופר שחזר לתחיה הרעיון של הקמת תרבות עירונית חוטאת. על פי המדרשים נמרוד, שכתוב עליו שהיה גיבור בארץ והיה מלך בבל, הוא זה שיזם את בניית העיר. הוא מנתק את התושבים מאדמותיהם, ורותם את האנושות שבסביבתו למבצע בניית עיר גדולה ומגדל גבוהה במרכזה. מבנה עירוני ריכוזי זה בסופו של דבר יחזק את השלטון הרודני שלו. הוא זה שישב במרומי מגדל בבל וישלוט בכול.
אפשר לראות את סיפור מגדל בבל בתורה, וכן מדרשי חז”ל המרחיבים אותו, כתיאור סמלי של הסכנה שבהתפתחות משטרים רודניים. השלטון הרודני של נמרוד גזל את אדמות האיכרים, העביר רבים מהם לערים, ובכך טשטש את ייחודם והגדרתם העצמית, כך שיהיה קל יותר לשלוט בהם ולנצלם. לרודנות זו היה אינטרס לייצב את המבנה החברתי החדש באמצעות יצירת תחושת אחדות אצל ההמון. לשם כך הודגשה אידאולוגיה שהתבססה על המיתולוגיה האלילית, אך בשילוב תוספת חדשה, המלך הרודן הופך לאל, והוא היושב בראש קבוצת האלים. שלטון רודני זה הינו גם מאפיין כללי של דתות שונות, שפיתחו אצל ההמון מנטליות של סגידה לכוחות דמיוניים כמו אלים, שדים וכוחות קסם וכישוף. סגידה זו מפתחת מנטליות של חרדה, של נמיכות קומה, ושל פחדים ויצרים קמאיים, המאפשרים שעבוד נוח של ההמון.
כדי לחזק את תחושת האחדות צריך היה גם לתת להמון מטרה מעשית, ובאמצעים דמגוגיים להפכה למטרת על ששווה להקריב חיים בעבורה. כתוב במדרש: "ויאמרו איש אל רעהו" … מה עשו? היו מלבנים לבנים ושורפים אותן כיוצר חרס, והיו בונים את העיר והמגדל עד שבנו אותו גבוה כשבעה מילין ומעלותיו במזרח ובמערב. אלו שהיו יורדין, היו יורדין ברוח מערבית. ואלו שהיו מעלין את האבנים, היו מעלים אותם ברוח מזרחית. ואם היה אדם נופל ומת, אין משִׂימין לבם עליו. ואם הייתה לבינה נופלת, היו בוכין ואומרין: אוי לנו! אימתי תעלה אחרת תחתיה".(מדרש הגדול פרשת נוח, יא, ג). מאפיינים אלו שלמדו חז"ל מסיפור מגדל בבל, אופייניים לכל המשטרים הטוטליטריים.
אך האם לראות את ההתערבות האלוהית שמנעה את הקמת העיר והמגדל כעונש?
כתוב: “הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החלם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות“ (בראשית, יא, ו). מהפסוק נשמע שאלוהים אינו מאשימם בחטא ברור, אלא יותר חושש מהתפתחויות עתידיות שיצוצו מהמהלך של בניית העיר והמגדל (דרשות הר"ן, א). ההתערבות האלוהית לסיכול בניית המגדל, מבטאת בעצם את הבטחתו שלא יביא עוד מבול על הארץ, כי ייצר האדם רע מנעוריו. הבטחה זו אולי אפשר להבין כך, שאלוהים בהשגחתו צריך למנוע מראש מצבים שידרדרו את האנושות למצב המוסרי הגרוע של דור המבול.
ניתן לומר אולי מכל האמור, שסיפור מגדל בבל חושף את הסכנה שיכולה להיות בהשתלטותם של גורמים כוחניים נעדרי מוסר, או גם דתות מסיונריות כוחניות, על חלקים נרחבים של האנושות. אלוהים בסיפור מגדל בבל, עשה חסד עם האנושות בכך שחילק אותה לעמים רבים שונים זה מזה, ויצר בכך מבנה יציב יותר. על אף המלחמות הרבות שמבנה זה הוליד, מבנה זה עדיף על אחידות דוגמטית, שחוסמת רב גוניות וייחודיות תרבותית, ואינה מאפשרת בכך התפתחות, שלא פעם משנה את המבנה הקיים.
חלוקה נוקשה זו לעמים, לתרבויות ולדתות המאיימים זה על זה, תמשיך עד שתתבגר האנושות, ויתאפשר קשר לא כוחני בין עמים ותרבויות. אז נגיע אולי למצב בו תהיה “כל הארץ שפה אחת (שפת החוכמה) ודברים אחדים“, שכל אחד שומר על ייחודו.
בהקשר זה כותב הרמב”ם שהסיבה העיקרית למלחמות בין העמים, ולרעות הנעשות בין בני האדם, הוא היעדר החוכמה. לדבריו “אילו הייתה שם חכמה […] היו נפסקים נזקיו של האדם כולם, לעצמו ולזולתו, כי בידיעת האמת תסור השנאה והקטטה וההיזק בין בני האדם קצתם אל קצתם, כבר ייעד אותו הנביא ישעיהו ואמר – וגר זאב עם כבש […] וגו’ (משל לשלום עולמי) ואחר כן נתן סיבתו ואמר כי הסיבה להסתלקות השנאות והקטטות, היא ידיעת בני האדם בעת ההיא באמיתת האלוהים. אמר ישעיהו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה’, כמים לים מכסים, ודעהו” (מ”נ, ג, יא).
המדרשים קושרים את אברהם אבינו לדמותו של המלך נמרוד. על פי מדרשים אלו, אברהם אבינו מורד בתרבות הכוחנית של העבודה זרה ומתעמת עם נמרוד. אברהם גם מוצג במדרש אחד, כזה שהתנגד להקמת העיר ומגדל בבל. כתוב בהמשך המדרש שהבאתי קודם: ואם היה אדם נופל ומת, אין משִׂימין לבם עליו. ואם הייתה לבינה נופלת, היו בוכין ואומרין: אוי לנו! אימתי תעלה אחרת תחתיה. ועבר אברהם אבינו והוא בן ארבעים ושמונה שנים באותה שעה, וראה אותן והלעיג בם וקיללן בשם אלוהיו, שנאמר: "בלע ה' פלג לשונם. והם מאסו בדברי אברהם, כאבן שהיא מושלכת על פני השדה'. ועליו הכתוב אומר: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה " (מדרש הגדול פרשת נוח, יא, ג)
דברי המדרש מחזקים את ההבנה, שהיהדות מעמידה תפישות ואורחות חיים המתנגדות בכל תוקף לערכי אותה תרבות רודנית, שמעלים סיפור מגדל בבל והמדרשים עליו. העמדת הבחירה האנושית וחירות האדם כערכים מרכזיים, וכן כל אותן מצוות רבות הנוגעות לסדרי החברה היהודית, לוקחים בחשבון את הסכנות שבחברה האנושית המאורגנת. הצגתם של חז"ל את אברהם אבינו, שהוא המייסד של הרוח היהודית והאומה העברית, כלוחם אמיץ כנגד תרבות החטאים של הדיקטטורה הנמרודית, מבטאת את חזונם לגבי תפקידה של היהדות באנושות.
המסר הנלמד מחטא דור המבול ודור הפלגה רלוונטי מאוד לתקופתנו, אשר זיכרון המשטרים הטוטליטריים האיומים, שהביאו אסונות כבדים במאה הקודמת עדיין טרי בתודעתנו. גם בתקופה זו שאנו עדים לתחיה מחודשת של רוח הרשע של משטרים אפלים, המאיימים על אומתנו ועל העולם כולו, חשוב להעלות על נס את דמותו ופעליו של אברהם אבינו.
אפשר להוסיף על כך את הסכנה לקלקול עולמנו הקטן שהיא כה ברורה ומוחשית בתקופתנו. קלקול זה המתרחש בימינו, שמוביל להריסתם של החיים על פני כדור הארץ, הוא תוצאה טבעית של חמיסת הטבע הדומם, הצומח והחי, לצורך מילוי התאוות האנושיות. גם חוסר האחריות בזיהום העולם בחומרים שנפלטים מתהליכי הייצור הנרחבים המיועדים לסיפוק התאוות האנושיות, גורם כידוע נזקים בלתי הפיכים לעולמנו. צריך להוסיף לכך גם את הניצול הלא-מוסרי של תושבי הארצות המתפתחות המאפשר את הוזלת המחירים המניעה את גלגלי הצריכה הכלכלית. המוטיבים המאפיינים את התרבות החומרנית הזו, קשורים לטשטוש הזהות והערך העצמי של האדם, והניסיון הנואש לכסות על כך בצריכת מותרות.
האם יתערב האלוהים להצלת האנושות, אם בהשגחתו הנסתרת במאורעות ואם באמצעות הנבואה היכולה לתת כיוונים לתיקון ומניעת הרעה המתפתחת? דבר זה תלוי בחתירתה של האנושות לכיוון מוסרי, לכיוון האמת, במידה כזאת שעדיין ייתכן התיקון.
