הבעיה בהסתגרות בעולם התורה והתנאי לתשובה, מתוך התבוננות במדרש עדיף להיות רך כקנה מאשר קשה כארז
המדרש הידוע (מסכת תענית, כ), המספר על פגישת ר' אלעזר עם איש המוכיח אותו בעזות על כך שאמר אליו כמה מכוער אתה, עוסק בנושא התשובה. אביא את המאמר ואחר כך אנסה לדייק במילות הפשט של המדרש.
"מה קנה זה עומד במקום מים, וגזעו מחליף ושורשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן. דממו הרוחות, עמד הקנה במקומו. אבל בלעם הרשע בירך את ישראל בארז…מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ואין גזעו מחליף, ואין שורשיו מרובין, אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו. אבל כיוון שנשבה בו רוח דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה, נביאים וכתובים.
תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו (המכוער) שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו (ר' אלעזר) ריקה כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיוון שידע (ר' אלעזר) בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו. נעניתי לך, מחול לי. אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו (של המכוער) יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי, מורי מורי. אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך. אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו מפני מה? אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו אעפ"כ מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש, לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות".
ר' אלעזר בצעירותו למד תורה עם ר' יהודה הנשיא אצל רבן שמעון בן גמליאל, ונראה שעל תקופה זו מדבר המדרש. המדרש מתאר בעיה היכולה לצמוח מתוך הסתגרות בעולמה של תורה שעלול להביא לזלזול בעולם החול המתמודד עם הבעיות הגשמיות שבחיים. ויש להעיר שהתורה מכוונת אותנו לשלב את החיים הגשמיים עם לימוד התורה ולהכניס את קדושת התורה ומצותיה לתוך חיי המעשה.
ר' אלעזר מטייל על שפת מי הנהר (ואין מים אלא תורה) וליבו מרומם מאווירת הלימוד (שם מקום הלימוד גם כן סמלי – מגדל מגודר), והוא בז לעולם הגשמי. גם התיאור הסמלי של רכיבה על החמור מבטא עליונות שר' אלעזר חש על הגוף הגשמי. והנה הוא פוגש אדם העוסק בעניין גשמי כלשהו, ומביע כלפיו זלזול בוטה, ומכנה אותו מכוער בעיסוקיו הגשמיים.
אפשר להזכיר בנקודה זו מדרש ידוע אחר המופיע במסכת שבת דף לג שמספר על יציאת רשב"י ובנו אלעזר מהמערה. מדרש זה מתחיל במחלוקת מה הסיבה שמחלת אסכרה פוגעת בפיו של האדם. ר' יהודה בן ר' אלעאי אומר על לשון הרע, ורשב"י אומר על ביטול תורה. בהמשך מסופר שכשיצאו רשב"י ובנו מהמערה זלזלו כל כך באנשים החיים את העולם הגשמי ובכך מבטלים תלמוד תורה, עד שבצורה סמלית שרפו אותם במבטיהם. על עוונם זה, שמעו בת קול שהחזירה אותם לשבת עוד שנתיים במערה, שיעשו תשובה ויתכפר להם עוונם. כשיצאו היה ר' אלעזר עדיין שורף אותם במבטו ואביו מרפא. והסביר לו אביו כיצד אותם אנשים מכניסים את קדושת התורה למעשיהם הגשמיים.
אם כך, רואים ששתי המדרשים עוסקים בבעיה דומה. ורצו חז"ל להביא דווקא את רשב"י ובנו לדוגמא בגלל נשגבותו של רשב"י, אבל מנגד סכנת ההסתגרות, ותחושת עליונות של ההולכים בתורתו ועוסקים בתורת הנסתר.
נחזור למדרשנו. קל לראות שאותו אדם שכונה מכוער לא היה סתם אדם אלא היה אדם בעל מעלה. הוא לא רק מוכיח את ר' אלעזר, אלא מדייק ואומר שחטאו אינו בין אדם לחברו, אלא בינו לבין אלוהים נותן התורה. ובחטאו זה הוא מבטל בעצם את חשיבות התורה שלא ניתנה רק לאנשי מעלה אלא לעם שלם ולאנושות שלמה.
כאשר ר' אלעזר מבקש שימחל לו, הוא מבין שר' אלעזר לא עשה תשובה שלמה, ולכן הוא חוזר ואומר לו "איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית". ר' אלעזר מדגיש בעיקר את הצד של הפגיעה האישית של בין אדם לחברו. לאותו איש "מכוער" נראה שר' אלעזר לא העמיק עדיין לראות שבהתנהגותו הוא מבטל את יעודה של התורה, ולכן אינו מוחל לו. הביטוי "לך לאומן שעשני" בעל צרכים גשמיים, מדגיש שהקב"ה אינו מסתגר, אלא פעל כאומן ויצר כלים לעבדו, עם חיבור בין נשמה רוחנית וגוף גשמי. מצווה על חכמים ללכת בדרכי השם – מה הוא אומן אף אתם היו אומנים, מה הוא יוצר כלים אף אתם צאו ממגדלכם הגדור, וצרו כלים במרחב האנושי.
בהקשר לכך אפשר להביא את דברי הרמב”ם במורה. הוא מדגיש שלפי חז”ל כל סיפור גן עדן מתקיים ביום השישי. זוהי קביעה דרמתית שמשמעותה שחטא אדם וחוה היה לפני סיום הבריאה בכניסת השבת, שעליה נאמר: “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד”. חטא אדם הראשון, על פי הרמב”ם מסמל בעצם את הקושי של המבנה האנושי – רוח וגוף, והמתח שביניהם. מבנה זה והבעייתיות שצמחה ממנו, הם חלק מתהליך הבריאה, שעליה נאמר בסיומה “והנה טוב מאד”.
הרמב”ם מסיים את פרק ב’ במורה העוסק בחטא האדם הראשון, בקריאה: “ישתבח בעל הרצון, אשר לא תושג תכלית כוונתו וחוכמתו”. אם כן, זה הוא האדם (שלאחר החטא) שבורא העולם בחוכמתו וכוונתו הנעלמת, קיבל שיהיה בעולמו, וגם עליו נאמר “והנה טוב מאוד”. זהו אדם בעל מתח פנימי בין רוח לגוף, היכול בבחירתו ליפול לתחתיות, או לדבוק באחריותו למיצוי הפוטנציאל האנושי – להידבק בו יתברך ולהגיע למעלת הנבואה המתוארת כמדרגתו לפני החטא. אך תמיד יחוש האדם במתח שבין שני חלקיו. “ישתבח בעל הרצון, אשר לא תושג תכלית כוונתו וחוכמתו”.
כאשר אותו אדם נכנס לעירו, רואים שבני העיירה מכבדים אותו ומתייחסים ברצינות לדבריו. אפשר אפילו לקרוא את הפשט כך שהם קוראים לשניהם רבי מורי, שכן הביטוי רבי מורי מוזכר פעמיים. אותו רב העיר אומר שהוא מוחל לר' אלעזר בשבילם, כי הוא לא רוצה שיפגע העניין הציבורי של כיבוד תלמידי חכמים.
חז"ל וגם הרמב"ם ראו את מחלת הצרעת המוזכרת בתורה כעונש ניסי על עוון לשון הרע. בהתייחסות לאדם שהיה חולה בצרעת, ונרפא כי עשה תשובה, כתוב שעליו להביא לטהרתו שתי צפורים אזוב וענף עץ ארז. על כך אומר המדרש: " על ידי שהגביה עצמו כארז – לקה בצרעת. כיון שהשפיל עצמו כאזוב – נתרפא על ידי אזוב". ר' אלעזר מביע את הבנתו שחטא כלפי האלוהים נותן התורה ודורש, "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז". כי אדם האוחז בדעותיו ובהנהגותיו כארז, המסמל גבהות הלב, לא יוכל לעשות תשובה. על מנת לעשות תשובה צריך להיות רך כקנה, שרוח התוכחה נושבת בו והוא מתכופף, ולפעמים זז ממקומו. אבל שורשיו מרובים בתוך מי התורה, ולאחר שיעשה תשובה הוא יזדקף במקום מתוקן.
רוני
